"...והפעם אני אספר על העניין הקולינרי...שעת צהרים, ברור שבמטבח של בח"א 27 לא הכינו את עצמם שיחידה כמו שלנו גדולה , נשארת ואמורים לאכול צהרים..."

ה-4.10.73, שעת בוקר, אנחנו עומדים לנסוע הביתה, צפונה, גרתי בטבריה, מתקבלת הודעה, שאין יציאות עדיין, יש כוננות בצפון, מחכים להוראות.

כן, עברו כל כך הרבה שנים, והזיכרון מתעמעם, אבל את היום הזה אי אפשר לשכוח, ישבנו במעבדה של היחידה וחיכינו להוראות, והפעם אני אספר על העניין הקולינרי.

שעת צהרים, ברור שבמטבח של בח"א 27 לא הכינו את עצמם שיחידה כמו שלנו גדולה , נשארת ואמורים לאכול צהרים, בינתיים אנשי מילואים מתגייסים, וההמולה רבה, אוכל אין, וזה לא לא נעים, אני זוכר שביום שלפני העברנו את רשימת הנשארים ביום כיפור בבסיס, ואלה היו רק הכוננים.

ברור שנשארנו רעבים, חיכינו כבר לארוחה הבאה, מה שנקרא ארוחה מפסקת, וגם שם חטפנו סטירת לחי, אוכל לא היה בנמצא, היה קצת, מאוד מאוד קצת, ובלית ברירה חזרנו ליחידה, קיבלנו את רשימת הציוותים למקרה ותפרוץ מלחמה, וחיכינו.

אני זוכר היטב, שישבנו במועדון היחידה בערב, ופתאום נכנס טיירי עם מגש של פירות, אם אני לא טועה תפוחי עץ, לא אשכח, קפצו עליו החבר'ה, פשוט היינו רעבים, וכך גם הלכנו לישון רעבים.

למחרת, יום שבת, התכוננו ליציאה, אני שובצתי למשל"ק דרום שהיה ב"דבלה", אום חשיבה, כל החבר'ה, יצאו דרומה מהיחידה, ואני וסרן אברונין נשארנו, העמסנו ריאו בציוד מנהלתי, כמו מנות קרב וכו', העמסנו אחר הצהרים ג'יפ ואת המשאית על מטוס נורד, וטסנו לרפידים.

בשעות אחר הצהרים המאוחרות, אחרי שנחתה על הבסיס ברפידים הפצצה, נחתנו הורדנו בשעת חושך את הרכבים, והתחלנו לנסוע לאום חשיבה בחושך.

לאחר כמה שעות של נסיעה איטית, הגענו, מה שזכור לי מאוד, זה המפגש עם החבר'ה, שכבר היו במשל"ק, זה המשפט הבא, "אוכל הבאת"?

אבל לצערי אוכל לא היה, היו מנות קרב, טיירי, שפשוט גווע ברעב, פתח קופסת מנת קרב, ודבר ראשון הוציא משם את קופסת הלוף, אני זוכר היטב שכל ביס, שטיירי אכל מהלוף, כמו שזה היה קר, כך טיירי פשוט ניהנה, לאחר כמה ימים הקימו במשל"ק חדר אוכל, אבל הרבה לא אכלנו.

ידוע לי שחייבים לספר את הסיפורים ממלחמת יום כיפור, הדברים נשכחים, וההיסטוריה של היחידה פשוט נעלמת, אף אחד כבר לא יכתוב ולא יספר, אז אם יש עוד סיפורים על המלחמה ההיא, זה הזמן לספר, גמר חתימה טובה, לבוגרי י.ק. 533. בתמונה: אני במנחת של אום חשיבה-אוקטובר 1973