בנובמבר 1967 התגייסתי לגדוד 202 של חטיבת בצנחנים. הייתי מדור הצנחנים ש״פיספסו״ את מלחמת ששת הימים.

כשפרצה מלחמת יום כיפור כבר חייתי כשנה וחצי בארה״ב. ברגע ששמעתי שפרצה המלחמה הייתי נחוש לחזור מייד לארץ ולהשתתף במלחמה. לא הבנתי איזו מלחמה מחכה לנו וחששתי שוב ״לפספס״ מלחמה קצרה והרואית כמו בששת הימים.

כבר כשנחתתי בנתב״ג בליל ה-7 באוקטובר נודע לי שבן קיבוצי שהיה גם קרוב משפחתי מדרגה שלישית, סרן לוי בר-זיו, טייס סקייהוק, הופל ונהרג בגיזרת תעלת סואץ.

למחרת שובצתי ליחידת מתנדבים שהגיעו מחו״ל בהתנדבות כמוני, ונשלחנו להילחם בסיני, באיזור מעבר המיתלה. את יום הולדתי ה-25 ״חגגתי״ ב-12 באוקטובר בעיצומה של המלחמה.

בכל שנה, בין אם זה ביום הכיפורים או ביום הזיכרון, אני חושב על לוי ונזכר בבשורה המרה שציפתה לי עם נחיתתי בארץ.

לוי היה בחור מיוחד; נונקונפורמיסט בליבו ובנישמתו ומוכשר בטירוף. סיפרו לנו שכשהיה בקורס טייס הודח מכיוון ש״השאיל״ אופנוע של אחד המדריכים והשתולל איתו על המסלולים.

חבריו לקורס מחו ואמרו שאם לוי לא יוחזר הם נוטשים את הקורס. ואכן, לוי שאמרו עליו שהיה ״טייס טבעי״ הוחזר וסיים את הקורס בהצלחה במגמת קרב. יהי זכרו וזכר שאר הנופלים ברוך🥀