זה מה שסיפר לי אבא שלי ציון נעמני ז"ל, קצין במג"ב עוד משנת 1956, על פרוץ המלחמה:

המקום: בית הספר לשוטרים בשפרעם, קורס השלמת בגרויות לשוטרי מג"ב ומשטרת ישראל.

זמן: שבת, 6 באוקטובר 1973, יום כיפור, קצת לפני השעה 14:00.

"סיימנו לאכול צהריים בסביבות השעה 13:00 וחזרנו לחדרים לתרגל קצת מתמטיקה, אני ודורי רחמים ועוד שני בחורים היינו שותפים לחדר.

בסביבות השעה 14:00 שמענו רעם של מטוסים בשמיים וראינו זוג פאנטומים עושה את דרכו לכיוון מזרח.
מייד אמרתי לחבריי לפתוח מייד רדיו, כי צה"ל לא מרים מטוסים ביום כיפור וזה משהו חריג!

החברה צחקו וכהלצה אחד מהם אמר: עוד רגע תגיד שפרצה מלחמה!

עניתי: אתה יודע מה, זה בהחלט יכול להיות כי יש מתיחות בגולן ויכול להיות שקורה משהו רציני וסתם לא מרימים מטוסים ביום כיפור!

הדלקנו את הרדיו ומייד החלו השידורים.

לאחר כמה דקות קרא לנו מפקד בית הספר ואמר שפרצה מלחמה והמצב לא טוב ושכל אחד חייב להתייצב מייד ביחידה אליה הוא מסופח.

מייד העמסתי את כל הציוד לתוך הפיאט 600 שהיתה לי ואני ודורי רחמים ועוד שלושה מאחורה נסענו דרומה לכיוון ת"א. בדרך ילדים זרקו אבנים לעברנו בגלל קדושת יום הכיפורים ולא הבינו שמדובר במלחמה.

הגעתי לתחנה המרכזית בת"א והורדתי את כולם ומשם חזרתי הביתה לפתח תקווה, כי אשתי שכבה בשמירת הריון.

הדבקתי מייד קרטונים על החלונות לצורך האפלה, ארגנתי תיק ולקחתי את הנשק ומייד עליתי לירושלים למחנה תלפיות, שם הייתי מוצב כל המלחמה. תפקידי היה לאבטח את העיר העתיקה ולשמור על הסדר.
לימים שמעתי שדורי רחמים עשה חיל ולחם בגבורה בסיני בשריון."

אלה היו דבריו של אבא שלי כפי שסיפר על פרוץ מלחמת יום כיפור.