"באותה עת גמלה בליבי ההחלטה שאם אני יוצא מהתופת הזו חי, אלמד רפואה ואקדיש את חיי להציל פצועים."

3 זחלמים יצאנו מבסיס רפיח לכוון בלוזה, מ"כים מבסיס בט"ר, צורפנו לאבטחת ציר הפלסטיק מבלוזה למעוז החוף, סיורים תכופים ביום ובלילה.

בליל 15.10.73 המוצב הותקף ע"י כוחות מצריים מיוחדים ונחלצנו לעזרתם. בדרך בסביבות 4 לפנות בוקר, סביב רעש והמולת פגזים מתפוצצים, לפתע נפגענו זחל המ"פ מטיל, פיצוץ אדיר, רעש מחריש אוזניים, אש תופת של ירי עלינו מכוחות קומנדו שהתחפרו סביב הציר. שני לוחמים ליידי נפלו, התחלתי לירות בכנון ישיר מהדופן פגזי מרגמה55 סביב למנוע התקרבות האויב, רק בסביבות 9 בבוקר הגיעו הצנחנים לעזרתנו חיסלנו את כוח המארב המיצרי.

רק בתום הקרב הבנתי שאני פצוע. הושכבתי בבור של פגז בשטח וטופלתי, ואז פגז נוסף פגע בצוות הרפואי לרבות הרופא שטיפל בנו. פצועים סביב זעקו לעזרה ולא נותר מי שייטפל בנו, עד להגעת כוח נוסף. בהמשך פוניתי פצוע לבלוזה, יחד עם שאר הפצועים, ומשם הוטסנו לבית החולים בירושלים לשערי צדק. המטוס המריא תחת מתקפת רקטות מאסיבית שהרעידה את המטוס.

באותה עת גמלה בליבי ההחלטה שאם אני יוצא מהתופת הזו חי, אלמד רפואה ואקדיש את חיי להציל פצועים.