יליד ירושלים הנני, ניסן שנת התשכ"ב.
ביולי 1973 עקרנו/ירדה המשפחה לרמת-גן.
משפחה דתית מאמינה...

גרנו ברחוב האם בשכונת נווה-יהושוע, מקום שקט ונעים ברמת-גן.

יום שבת-שבתון. צום חג-הכיפורים התשל"ד 6 אוקטובר 1973. בן 11 הייתי.
התפללתי בבית הכנסת הסמוך לרחוב אלוף-שדה, בסמוך לתחנת הדלק "סונול תחנת קרית-גן". מרחק של 15 דקות הליכה.

התפילה הייתה עוצמתית מאוד. הבחנתי בתנועה של אנשים לעבר ארון הקודש, שליח הציבור ברך מתפללים....לקראת השעה 14:00 סיימנו את התפילה....ואז נשמעו הסרנות...קולות המלחמה....מאוד פחדתי...מכוניות נסעו בדרכים...מהרתי הביתה.

ערכנו בבית האפלה כפי שנדרשנו.
כן...בנינו סוכה בשמחה...וכאשר היה מותר לצאת עשינו זאת.

לי אישית ( בתור אחד שחווה את מלחמת שלום הגליל בשנת 1982) מלחמת יום הכיפורים עדיין מדממת. הנני בן 61 כעת.

משנה לשנה אנו שומעים ומגלים מחדלים רבים אודותיה. לצערי הרב.
היום. ביום הזכרון של שנת התשפ"ג מתברר שהכאב קשה מנשוא.... הסיפורים על הנופלים, המשפחות.
"כולם כעת מלאכיו של היושב במרומים"
אהבתי לקרוא סיפורים על מלחמות ישראל ועל גיבוריה.
כמעט 3000 גיבורים, לוחמי המחתרות וצה"ל וכמובן הנופלים בפעולות האיבה.
כ- 3000 צדיקים טהורים שבדמם העניקו לנו חיים.
יום הזכרון הזה קשה מנשוא.
למרגלות כסא הכבוד, שם תהא מנוחתם.
מתפלל לשלום תמידי בארץ בנינו.
"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ואימרו -- אמן ".