יום שבת 6/10/1973

סוללה ג בגדוד 334 של התותחנים שבה הייתי פרסה בואדי מתחת לכפר מסעדה. הכינו אותנו ל"יום קרב".

בשעה 1400 נפתחת אש תופת ארטילרית. אנחנו במכמ"ת (מרגמה כבדה מתנייעת 160 מ"מ), מנסים למצוא פינה להסתתר. ההלם גדול, איננו מצליחים להגיב בירי. לאחר זמן התארגנו ודילגנו לעמדת חליפין.

ב-7/10 הגענו להר אודם למרגלות תל שיכה, חרמונית. חברנו לגדוד. שם נתנו סיוע קרוב לחטיבה 7 בקרב המפורסם כעמק הבכא. ירינו ללא הפסק, בלמנו התקדמות של חטיבות שריון סוריות. בלהט הירי אחד הצוותים של סוללה ב שהיה מאד קרוב אלינו, קבל פקודת עצור ונשאר עם פצצה בקנה.

עם חידוש הירי טענו באותו קנה בטעות מתוך עייפות ולחץ פצצה נוספת. לא היה התקן שמונע זאת (רק לאחר המלחמה וכלקח הוסיפו התקן כזה למניעת הזנה כפולה). עם קבלת פקודת הירי משך מפקד הצוות בכבל הירי. נוצר פיצוץ אדיר של המכמ"ת ו-5 חיילים וקצין נהרגו מיד. היינו בהלם אולם בקרב אינך יכול לעצור.

ההרוגים היו: סגן אברהם גרינברג, רב"ט שמואל גולדפינגר (שסיים עמי את בית הספר הריאלי בחיפה), סמל נחום סירוטה, סמל גבריאל מרשיק, סמ"ר ולרי אובנן, רב"ט יוסי קדושי. לימים נודע לי כי המשפחות לא ידעו במשך זמן רב על גורל יקיריהם עקב הכאוס של המלחמה בעוד שלנו היה ברור מר גורלם מיד.

אנחנו המשכנו בלחימה ופרצנו ב-10/10/73 למובלעת הסורית. מרגיש צער רב על אובדן חבריי אך גאה בכך שבלמנו את האוייב למרות ההפתעה ויתרונו המספרי בתותחים וטנקים.

יהי זכר חללי גדוד 334 בחיל התותחנים ברוך.