יום כיפור 6 באוקטובר 1973. אני שריונר, נהג טנק בן 19 בתעוז מצווה (כ 9-10 ק"מ מתעלת סואץ).

הבסיס של פלוגה ג', גדוד 52 של חטיבת השריון 14. השעה 13:50.

מטוסי קרב מצריים עוברים ברעש מחריש אזניים מעל התעוז ומטילים פצצות. כל הטנקים של הפלוגה שועטים לכיוון התעלה.

בתעוז נותרו כ-20 אנשי חימוש, רפואה, קשר ומנהלה.

הטנק שלנו שהיה בדרך לתעלה נאלץ לשוב על עקבותיו לתעוז כדי לפנות את מפקד הטנק שנפצע.

העברנו את המפקד לצוות הרפואה ובמקומו עלה לפקד על הטנק משה רוסמן שהגיע באותה עת לתעוז מרפידים עם טנק לא מחומש.

אנשי הצוות: משה זבצקי ז"ל התותחן, אביחי בולקובשטיין טען-קשר ואני נפתלי ברזילי נהג הטנק.

רוסמן כיוון את הטנק לעמדה שולטת וזיהה טור נגמשים מצריים מלווה ב-2 טנקים בדרך לתעוז שלנו. מיד כיוון את הטנק לכיוונם וזבצקי התותחן החל להשמידם בזה אחר זה.

הטנק הגיע עד לשער הכניסה והושמד שם.

חלק מחיילי האויב שלא נפגעו קפצו מהנגמשים שלהם, המתינו שיחשיך ואז נערכו לתקיפת הטנק שלנו בדרך לנסיון לכיבוש התעוז. רוסמן כיוון את הטנק לעמדת מסתור וכשהבחין בחיילים המצריים בקרבת הטנק נתן פקודה "קדימה הסתער!"

זבצקי ירה בתותח, רוסמן ואביחי ירו בנשקם האישי וזרקו רימונים ואני הסתערתי עליהם בשרשראות הטנק, קדימה ואחורה הלוך ושוב עד שהשתררה דומיה.

בהמשך ניסו המצרים לטפס על הטנק ושוב הדפנו אותם בירי והשלכת רימונים, תוך כדי טלטול הטנק על ידי. החיילים המצרים שנותרו התפזרו בשטח.

לקראת סוף הלילה חזרו טנקי הפלוגה שלחמו על קו התעלה לתעוז לחימוש מחדש וחברנו אליהם להמשך המלחמה. קרבות הבלימה, חציית התעלה עד סיום המלחמה בק"מ ה-101 לקהיר, שם הוצב הטנק שלנו ליד האוהל בו נחתם הסכם הפסקת האש.

על עוז רוחו בקרב עוטר מפקד הטנק בצל"ש מפקד האוגדה.