10 דקות לפני היציאה לקרב, אלי שגיא ז"ל, מ״פ ד' בסיירת שקד, מוריד אותי מהזחל״ם שלו ופוקד עלי לפקד על כוח קטן של "דגנים" שנע בעקבות הזחל"מים.

אנחנו נעים לכיוון החווה הסינית ביחד עם כוחות צנחנים חי״ר ושריון כשאף אחד לא יודע איזה כוח התחפר מולנו.

לאחר כשעתיים של נסיעה נכנסנו למארב אימתני ותוך דקות ספורות הזחל"ם שהייתי עליו עד לפני שעתיים חוטף פגיעה ישירה של פגז זרחן וכל תשעת הלוחמים שבו נהרגים במקום.

אני מקבל פקודה להעמיס על הדגנים (קומנדקאר עם מקלעים ואמצעי ראיית לילה שמיועד למארב נייח) כמה שיותר פצועים ולפנות אותם מהשטח.

בתוך התופת אנחנו מתחילים לחפש פצועים בחולות ומעמיסים את הקומנדקרים.

עכשיו אני צריך לחלץ את כולם לתאג״ד שנמצא כמה ק"מ מאחורינו.

אנחנו מתחילים בנסיעה אטית מאוד, ועכשיו החשש הוא מפני מארב של קומנדו מצרי. לאחר ק"מ או שניים, אני מזהה טנק שלנו שעומד לבד כמה עשרות מטרים מהכביש. אני מאותת לו ורץ אליו, מבקש שייסע ליד השיירה הקטנה שלנו ויאבטח אותנו בדרך.

הוא עונה לי שהתותח שלו לא עובד ואני אומר שהמצרים שבדרך לא יודעים את זה והטנק נראה מאיים מספיק - וכך אנחנו נוסעים עד התאג״ד - אין לי מושג כמה אנשים הצלנו באותו הלילה .