יום הולדת 11 בפרוץ המלחמה

אני אלונה רחל אסטרוגו,

נולדתי ב-6.10.1962, אחות בכורה לרפאל אסטרוגו, ובת ללאה ויצחק אסטרוגו ז"ל.

אותה תקופה גרנו בחולון, היתה לי יום הולדת 11 באותו יום והייתי עצובה שאני חוגגת בכיפור ואי אפשר לערוך יום הולדת ולהזמין חברים.

באותו יום פרצה המלחמה. אבא עבד בתעשיה האוירית והוזנק לעבודה בצהריים, ונשארנו עם אמא. הסבירו לנו שפרצה מלחמה, ובחוץ כבר לא היה השקט של יום כיפור.

פתחתי את התריס ודיברתי עם אלוהים, ביקשתי ממנו שלא יעשה מלחמה, אני גם ככה עצובה שיום ההולדת שלי היום, אז למה גם מלחמה? פחדתי מאד שאבא לא איתנו ואמא בוכה.

היתה אזעקה ואמא לקחה אותנו מהר, ירדנו ארבע קומות למקלט. אחי שהיה בן שבע וחצי ושובב גדול, ברח מהמקלט וטיפס על עמוד חשמל למעלה, אמא התעלפה במקלט. הג"א ביקשו ממנו לרדת, אבל הוא רצה לחכות למטוס של אבא.

היינו לבד ולא היו טלפונים, והשכנות אז הייתה משפחה. במהלך המלחמה אמא היתה חולה מאד, נתנה לי אסימון ושלחה אותי לטלפון הציבורי להתקשר לסבא וסבתא, ההורים שלה, בטבריה. הם הגיעו ולקחו אותנו יחד איתם לטבריה המופגזת.

אמא שלי השאירה לאבא מכתב במטבח, וסיפרה לו שהיא בטבריה. היא אושפזה בפוריה עם אי ספיקת כליות והתחילה דיאליזה, אבא חזר הביתה ראה את המכתב והגיע מיד לטבריה, וכך לבסוף עברנו לגור שם.