בשרות סדיר הייתי חייל במשטרה הצבאית ובאחד הימים קראו לי למפקד הפיקוד לראיון. המפקד בדרגת סגן אלוף אומר לי - "נבחרת לייצג אותנו בקורס צניחה, אתה מעוניין?"

כמובן עניתי ואכן התייצבתי במחנה תל נוף לקורס הצניחה.

עברתי את ההכשרה לצניחות, צנחתי 4 צניחות, כולל לילה ונסעתי הביתה בלילה לאחר הצניחה.

התעוררתי כעבור מספר ימים, כולי חבוש וכואב. לא הבנתי מה קורה איתי.

מסתבר בדיעבד מסיפורים שעדכנו אותי, שחוויתי תאונת דרכים קשה. החלמתי והלכתי להשלים צניחה חמישית כדי לקבל כנפיים.

כאשר שוחררתי לאחר תום השרות נקראתי למילואים בצנחנים, חטיבה 55 עם אל"מ דני מט עליו השלום.

האוגדונר שלנו היה אריק שרון. הוא החליט שאנו הצנחנים נחצה את התעלה ואכן ההיסטוריה ידועה - 6 חודשים רצופים הייתי מגוייס ובזמן הזה נולד בני בכורי שאוטוטו יהיה בן 50.

היום הכי קשה שהיה לי בזמן הקרבות היה באחד הערבים שדובר צה"ל דיווח לראשונה על כמות האבידות, ובראשם אלוף. חשבתי שהמדינה אבדה לנו ממש כך אבל בזכות החיילים הגיבורים שהתעלו על עצמם וחרפו נפשם, הגלגל הסתובב לטובתינו.

יהי זיכרם של החללים ברוך.