אחרי שהוצאנו את הצנחנים מהעיר סואץ נסענו צפונה כדי לחצות את תעלת המים המתוקים ולכבוש את מערב התעלה עד סואץ.

כשהצנחנים צריכים לחבור אלינו, הם נתקלו בכוח מצרי ובערך ב-02:00 בלילה חברו אלינו. תפסנו עמדות ועם שחר תקפו אותנו המצרים מ-8 מטרים, ונהלנו קרב שבסופו כ-12 הרוגים.

העמסנו את ההרוגים על זחל"ם ולפתע אני רואה יד.

אספתי את היד בתוך שמיכה ונתתי לנהג זחל"ם. שאלתי - "למי שייכת היד?" ונאמר לי שהיא של לוחם השריון בוקרה שלום.

לאחר המלחמה הלכתי לבקר את בוקרה שלום והשארתי הודעות. הוא לא חזר אלי והנחתי שהוא נהרג באותה תקיפה של המצרים.

טוב, לימים, אחרי 47 שנה, בבית הלוחם בבאר שבע יצאו לנופש באילת - שם מספרים המשתתפים איך כל אחד נפצע. חבר שלי שמע את הסיפור של אחד בשם בוקרה שלום.

החבר שהכיר את הסיפור שלי קרא לי וסיפר לי את סיפור היד שמצאתי.

הוא אמר לי - "שלום בוקרה חי".