עכו , צהרי יום הכיפורים - צופרים מזדעקים.

מגיעה הקריאה להתייצב בבסיס השריון בפילון ומתחילה דרך חתחתים עד לשם .

אני והצוות שלי הגענו, ואין טנקים - אלה נלקחו ע"י חטיבה 7 שעלו איתם לרמה. הוסענו למחנה נפתלי ליד צומת גולני, שם קיבלנו טנקים לא מחומשים ולא מזוודים.

עבדנו כמו מטורפים, אנשי הצוות שלי ואני, ומעט אחר חצות הטנק היה בערך מוכן - זיווד חסר, חצי בטן פגזים וללא כדור מקלע אחד, שני רובי עוזי עם מחסנית כל אחד. אני זוכר את אנשי הצוות שלי רמי, יצחק ומאיר רצים לבונקר התחמושת שנפרץ כדי להוסיף עוד פגזים למלאי המוגבל שהיה לנו.

לקראת 1 בלילה מסתדרים בטור לא ארוך לקראת נסיעה על זחלים לרמת הגולן ללא תאום כוונות - לא יודעים מה קורה, איפה האויב, שום דבר.

עד כאן אני זוכר - מנקודה זו חושך מוחלט!

מסתבר שנסענו על זחלים דרך טבריה עד גשר אריק, חצינו ועם אור ראשון עלינו במעלה ההר עד צומת קצביה (קצרין מזרח). הטנק שלי בין הראשונים בטור על הכביש, חוטף פגז בצריח ועוד פגז בטובה - אני עף מהצריח כמו לפיד בוער ומתרסק אל הקרקע.

הטנק עולה בלהבות ואנשי צוות קבועים שלי במילואים נהרגים במקום.

לפי הסיפור של החייל שגרר אותי משם, ניסיתי לעלות על הטנק הבוער ללא הצלחה כשאני שרוף ועם יד מרוסקת. ניצלתי והשתקמתי - חברי לטנק רכטר רמי, קופיט יצחק ואבידן מאיר לא שרדו ...