ברצוני לספר על משהו סוריאליסטי. אני כחובב הגשש החיוור (בעצם עד היום) ידעתי לדקלם מערכונים שלמים.

במהלך המלחמה התאג"ד שאליו הייתי משוייך הגיע לאזור החצייה של תעלת סואץ.

האזור היה מופגז ללא הפסקה, היו הרבה הרוגים ופצועים והאזור נקרא "חצר מוות".

התאג"ד שלנו, יחד עם תאג"ד של חיל ההנדסה, התמקמנו באזור וחלקנו משמרות. הגיע אלינו רופא שחזר במיוחד מארה"ב על מנת להשתתף במלחמה.

הרופא, שכמובן גם אהב את הגשש, היה פונה אליי בהפסקות בין טיפול לטיפול בפצועים, ואומר לי "חכמון גשש". אני הייתי מדקלם קטעים שלמים, כולנו צוחקים בתוך אווירת הנכאים ורעמי פיצוץ הפגזים שנפלו מסביבנו, ולמזלנו שרדנו את זה.

זה היה באמת סוריאליסטי. חבל מאד שאני לא זוכר את שמו של הרופא.

אני יודע שאחרי שחזר מחו"ל, הוא החל לעבוד כאורתופד בבית החולים שיבא.