סבא שלי נלחם בסיני בתעלה.

ביום שבת, לקחו את סבא שלי מהבית כנסת ביפו בזמן שהתפלל וגייסו אותו בתור מילואימניק לדרום. במלחמה, סבא שלי היה נהג "זחלן". ה"זחלן" בנוי משני גלגלים קדימה ושרשרת מאחורה , ועם הזחלן סבא שלי נסע מאשקלון עד לסיני, קרוב לתעלת סואץ.

הנסיעה ארכה כ-15 שעות.

סבא שלי היה הנהג של הצוות, שמטרתו הייתה לתקן כלי רכב משוריינים שנפגעו מהפצצות.

ברגע שנפגע טנק או כלי רכב משוריין אחר, סבא שלי וחבריו היו יוצאים לכיוון הכלי רכב שנפגע, בתוך האש וההפצצות המצריות, ומתקנים כלי רכב.

מקרה כזה קרה הרבה פעמים. בדרך למיקום של כלי הרכב, היו נפגעים מרסיסים חבריו של סבא שלי.

אחרי שבוע , ביום שישי, אריק שרון עשה לסבא שלי וחבריו תדרוך ואמר שהם צריכים להתכונן לעבור את תעלת סואץ לכיוון מצרים.

אחר הצהריים התחיל קרב בין מטוסים מצריים לבין מטוסים ישראליים, וסבא שלי וחבריו ראו שני מטוסים מצריים נופלים לידם, כ-500 מטר (בערך) מהם. לאחר מכן , הם קיבלו הוראה לעבור את התעלה. בתעלה היה גשר שהצבא הכין אותו על צינורות ענקיים.

הלוחמים הראשונים עברו את התעלה בכלי רכב משוריינים (טנקים, זחלנים, מכוניות משוריינות, נגמשים, משאיות ועוד) ואחריהם הצוות של סבא שלי היו צריכים לעבור את התעלה בערב שבת.

50 מטר לפני החצייה של התעלה הייתה הפצצה כבדה מאוד של טילים וקטיושות (טילים המתפזרים על שטח גדול) ואז, אחת הקטיושות נפלה לתוך ה"זחלן" של סבא שלי והתפוצצה. בתוך הארגז של הזחלן היו 6 לוחמים שעפו החוצה מההדף.

כשהם עפו החוצה מההדף, שלושה מתוכם נהרגו ושלושה אחרים נפצעו. סבא שלי והמפקד שישב על ידו , נפצעו מרסיסים.

הם ניצלו בזכות שקי חול שהפרידו בין תא הנהג לארגז. המפקד נפצע ברגל , והיה לו מלא דם בתוך הנעל . סבא שלי לקח את המפקד, עזר לו, והתרחקו מהרכב שעלה באש, מצאו בור ונכנסו אליו רחוק מה"זחלן" מכיוון שהיה הפצצות כבדות באזור.

סבא שלי חבש את מפקדו בחולצה שלו, ואחרי כשעתיים בא רכב פינוי שנכנס לשטח ולקחו את שלושת הפצועים ב"זחלן" ואת סבא שלי ומפקדו למקום רחוק מהתעלה כדי שיוכלו לטפל בהם טיפול ראשוני.

לאחר מכן , בא הליקופטר צבאי ולקח את כל הפצועים לבית חולים באשקלון. סבא שלי היה בבית חולים שלושה ימים, מכיוון שהפציעות שלו היו רק רסיסים חיצוניים.

לאחר מכן לקחו אותו לבית החלמה "בית ניסן" שנמצא בנתניה. עם השנים, סבא שלי התגבר על הפציעות והזיכרונות, והחליט להסתכל על הצד החיובי בחיים, ליהנות מהמשפחה ומהמדינה שהוא כל כך אוהב.