"אמרתי לו: קרמבו, התפללתי שנצא בחיים אני או אתה. הוא השיב לי שהייתה לו אותה תפילה, שנצא בחיים אני או אתה..."

יום שבת ה-13/1 עם שחר, מנהלים יום קרב יזום מול הסורים.

שלג כבד ברמת הגולן, בתוך המובלעת הסורית, בגיזרת תל ענתר, עולים לעמדות תצפית, מזהים מטרות עולים לעמדות אש ויורים. טווח 1500 מטר, אני תותחן בטנק סמ"פ.

יש ניפגע בכוח הסמוך אלינו, הסמ"פ קופץ לחלץ פצוע מטנק סמוך, מתחיל ירי כבד לעברנו, חשופים בעמדת אש.

אני לוקח פיקוד ואומר לנהג, אחורה מהר, פגזים נופלים מטרים ספורים מהטנק, נסיעה אחורה 30 מטר והופ, הטנק שוקע בשלג.

הנהג מנסה קדימה אחורה...כלום, יורד לטנק, סוגרים מדפים, מדווחים על המצב, הפגזים הסורים נופלים לידינו, חשים את הטילטול של הטנק, מסתכל בעיניים של הטען קרמבו (שם הכינויי שלו) ומתפלל.

אם נופל עלינו, שנצא לפחות פצועים בחיים. עשר דקות....נצח. פתאום הסמ"פ עולה לטנק, הנסיונות שלו לחלץ את הטנק לא מוצלחים, הטנק מתחפר בבוץ העמוק. טנק סמוך מחלץ אותנו כעבור מחצית השעה.

כעבור שנים, באחד התעסוקות של המילואים בגזרת תל פארס, בסיור לילי אני וקרמבו מעלים זכרונות...

אמרתי לו: קרמבו, התפללתי שנצא בחיים אני או אתה. הוא השיב לי שהייתה לו אותה תפילה, שנצא בחיים אני או אתה...