"תשובתו הייתה: אני אטפל קודם בך ואח"כ בו - בדיעבד, היה זה סימן שמצבו ככל הנראה אנוש..."

ב-14.10.73, הגענו למזרעת בית ג'אן שבשטח סוריה.

מהרגע בו הבנתי שהמלחמה בפתח עד לרגע בו אלי (ז"ל) נהרג, עברנו מספר אירועים קשים של הפצצות וטיווח בלתי פוסקים את כוחותינו על ידי הסורים, שכבשו את מוצב החרמון ביום הראשון למלחמה.

עם עלות השחר ב-15.10.73, נפתחה עלינו אש תופת של מעל שעה. כל המטוסים והארטילריה שלנו לא יכלו לשתק את הפגזות הסורים עלינו, עד שהגיעו מטוסי קרב והתגברו על ההפגזות.

באותו בוקר נפצענו אלי חביב ז"ל, אני ועוד מספר לוחמים. אותי ואת אלי פינו לתאג"ד לאחר זמן רב, עד שהאש הסורית שכחה.

שכבנו זה לצד זה בתאג"ד ולאחר טיפול מאוד ראשוני, הועברנו בזחל"מים למנחת המאולתר של המסוק.

כשהגענו לשם, בקשתי מהרופא המוטס שיטפל קודם באלי. תשובתו הייתה: אני אטפל קודם בך ואח"כ בו - בדיעבד, היה זה סימן שמצבו ככל הנראה אנוש, וסביר שגם אם היה מטופל לפני לא היה שורד.

הטיסו אותנו באותו מסוק, אותי הורידו בבי"ח בעפולה ואת אלי הורידו בבי"ח רמב"ם בחיפה. למחרת התקבלה הידיעה כי הוא נפל ולא שרד את הפציעות לצערי הרב.

אלי היה בן מחזור שלי, היה בין המאגיסטים המעולים בגדוד, ידע לתפעל במקצועיות ויעילות רבה את המאג. היה בחור חביב על כולם, ידע לשיר שירי ארץ ישראל ובמיוחד את השיר "בחמש קם צייד".

על כל פעולותיו במלחמה קיבל צל"ש הרמטכ"ל. יהי זכרו ברוך.

השם יקום דמו.