הזיכרון שלי הוא מאבי ז"ל בבית הכנסת ביום כיפור, כשהוא נלקח ליחידת המילואים שלו בסיני.

הוא שירת בחרמ"ש כחבלן בסדיר ובמילואים.

אמי ז"ל הייתה אז בהריון של אחי ואני זוכר, בין אזעקה אחת לשניה, שרצנו לבונקר שחפרנו בחצר.

אני זוכר איך לא היה שום סימן חיים מאבי, ולפתע לאחר שלושה שבועות הייתה באמצע הלילה דפיקה בדלת הבית. אז, בשעות האלו, היה רק סימן אחד להודיע בשורת איוב.

אני זוכר את אמי, מהלחץ, נופלת מהמיטה, מעולפת. רק לאחר זמן מה היא נרגעה כשראתה את אבי.

לאחר מכן הוא נעלם שוב לסיני, לעוד שלושה שבועות עד גמר המלחמה, שאחריה חזר הביתה בשלום לשמחתנו.