הייתי רופא גדודי(סדיר) בגדוד הנדסה קרבית 601 כחלק מחטיבה 14 אשר החזיקה את הקו בסיני.

כאשר תרגלנו פריסת תאג"ד המיקום היה בצומת קריטית של כביש הרוחב וכביש החת"ם, כקילומטר אחד מהמעוזים. תורת הלחימה הייתה שהמצרים לא יוכלו לעבור את קו המים, כך שמיקום התאג"ד שמור יחסית.

בערב יום כפור נשאלתי ע"י מפקדת הרפואה באוגדה אם חסר לי ציוד כלשהו. הבנתי שהמצב קשה ובקשתי פי 2 ממה שהייתי צריך.

בשבת ב-02:00 הגיעה כמות של פי 4 ממה שבקשתי, כאשר בדרך כלל הייתה מגיעה מחצית הבקשה. הבנתי שאנחנו במצב חירום מבלי שמישהו אמר לי דבר.

כינסתי את הצוות, בקשתי שמי שצם יפסיק לצום והכנסתי באמבולנס שפע ציוד, דבר שבעתיד יתגלה כבעל חשיבות. בשבת יום כפור ב-13:45 הופצץ הבסיס שלנו והסמג"ד הורה לי לנוע לעבר נקודת פריסת התאג"ד.

צוות החובשים והעוזרים ואנוכי היינו הכוח הישראלי היחיד שנסע 26 ק"מ ממיצרי הג'ידי אל תעלת סואץ, כאשר לא נאמר לנו שנפתחה מלחמה כוללת. בהגיעי לנקודת הפריסה ובשומעי את קולות המלחמה מהתעלה הבנתי שתורת הלחימה קרסה ותהיה זו התאבדות לפרוס במקום שנקבע.

ביקשתי מהחובשים להמתין ואני, יחד עם נהג האמבולנס שהוביל אותי, התקדמנו לעבר התעוז (תעוז מצוה), שהיה קרוב יותר לתעלה, כדי ליצור קשר ולבקש מיקום חדש לתאג"ד.

עם כניסתנו לתעוז עלה כוח מצרי עם טנקים על התעוז , שבו שהה הצוות הלוגיסטי, לא הלוחם של גדוד השריון. מיד בהגיעי, טיפלתי בסמ"פ ש"למזלנו "נפצע, עזב את הטנק והגיע לתעוז, ויכול היה לארגן את לחימת הגבורה על התעוז.

החובשים שנשארו, שמו לב שהטנקים המתקרבים אינם משלנו, וברחו לדיונות עם מכשיר קשר.

רק כ-12 שעות לאחר מכן הצלחתי לשלוח אליהם רכב ממוגן שיביא אותם אל התעוז, לאחר שעות רבות של חרדה לגורלם, כאשר המשאית וכל ציוד התאג"ד עלו באש מפגזי המצרים ולמעשה נשארתי רק עם הציוד הרפואי העודף שהכנתי באמבולנס.

כל מדינת ישראל ידעה בשעה 14:00 כי יש מלחמה במצרים ובסוריה. לנו העבירו את הידיעה רק לקראת השעה 18:00.

לחימת הגבורה בתעוז, כאשר ברקע שמענו את קריאות המצוקה מהמעוזים, הביאה לכך שהמצרים החליטו להתקדם לעבר סיני ולהשאיר אותנו בעורף שלהם.

במשך שבוע חיינו על הדיונות באזור, התחבאנו בעת הפצצה בבור שיצרה פצצה קודמת, טיפלתי בפצועים קשים תחת הפצצות והיכרתי לראשונה את המושג של נפגעי חרדה והלם קרב.

לאחר כשבוע שהבנתי ששוב אני נשאר בודד עם הצוות שלי, סיטואציה לא הגיונית לכוח רפואה שחזרה על עצמה. חברתי לגדוד ההנדסה המקורי, חצינו את התעלה על גשר הגלילים ועברנו לתוך שטח מצרים ליד ג'בל עתקה, כאשר הגדוד המשיך בפעילותו ואנחנו נתנו את הגיבוי הרפואי.