בת ציון בכר נפתלי
שיר של אחות תאומה
מלחמת יום כיפור, התשל"ד.
בהתקדש חג בקדושת היום
בהתקדש יום הכיפורים כי הוא נורא ואיום.
בהתקדש יום הכיפורים
בתשל"ד אותה שנה
בעם ישראל החלה ספירה שונה.
מיום דין וחשבון
פשט כסות
אדרת לבש, אדרת אבל ובכות.
כי בזה היום רעשה אדמה
ריח חג פג
נשכ באוויר ריח קרב ומלחמה.
תי כנסת מתפללים המו
חטאנו לפניך שנו וענו.
אך ננעלו שערי רחמים
לא עברו לפניך כעבדים
לא עברו לפניך כבנים.
כי אם במידת הדין אותם דנת
לצווארם חרב הנחת
את דמם, לא ביקשת
לא דרשת.
מי בחרב מי באש ומי במים
ידך עליהם כבדה
ואין רחמי שמים
שקט ודממה לפניך
כצאן עברו.
שקט ודממה
באופק חרבות צוחצחו
מרעים יחדיו חברו.
שקט תפילת מנחה לפני נעילה
אזעקה זעקה קרעה הדממה
זעקה בצעקה גדולה
את שבר בת עמה ביום מלחמה.
זעקה וביקשה את כבוד יום הכיפורים
זעקה ודרשה דם חללים ורעים.
כך בכל שנה
מהדהדת באוזני העם
אותה אזעקה נוראה.
קולה מהדהד
כקול זכרון ותפילה
בתפילת מנחה לפני נעילה.
חוזרת כקול שופר בשברים
איכה אלוקיי
ימי הכיפורים הפכו בלהט החרב
ליום זיכרון חללים
איכה היו לימי קדיש
ואל מלא רחמים...
אחותך התאומה
בת ציון