N12

הזיכרון שלי מלחמת יום הכיפורים

חזרה

חגית הרשטיק אש (צארום)

חיל השריון
ללא קרב ספציפי

אני אמי וחברה נמצאות בבית, הבית מואפל עם שמיכות צמר שחורות לפתע אבא נכנס, אמא מסתכלת ושואלת: מה קרה?

אבא עונה לה: גדעון נעדר, החברה של אימי מליטה פניה בידיה ומסתובבת בכאב ואמא אומרת: ידעתי שמשהו קרה הוא לא היה מגיע באמצע המלחמה, אבא מוסיף: אני צריך לקחת מסמכים..

אני בת שש הקטנה מסתכלת אל כל המבוגרים והתמונה נצרבה בתוכי ועד יומי האחרון אזכור אותה חזק.

דוד גדעון שלנו האח הצעיר של אבי, בן הזקונים של סבי וסבתי שעלו מתימן בשנת 1933, הדוד הצעיר שכל אחייניו לא ישכחו לעולמים, איך אני יודעת?

דוד גדעון ז"ל היה קסם של דוד, הוא היה מקפיד לבקר את כל אחיו והדבר הראשון שהיה עושה היה מתייחס אלינו הילדים לא נשכח איך הרכיב אותנו באופניו, איך הניף אותנו באוויר, איזה מטוס עם אורות קנה לנו, קודם כל אנחנו היינו בראש הביקור אחר כך כשהיינו הולכים לישון שמחים ומאושרים דוד גדעון היה יושב לשוחח עם הוריי.

את מה שארע עם סבי וסבתי לא אדע כי הם לא שיתפו אותנו בכאבם, הבית שלהם היה בית שמח ומלא תמיד בנכדים אף פעם לא דיברנו על אובדנו, רק זכרנו, זכרנו. במשך השנים הבנתי שאבי הפסיק ללמוד למבחנים בחברת החשמל משום שהיה עסוק כולו בחיפושים אחרי אחיו... ולאחרונה שמעתי שאיבוד שיווי המשקל שהיה לסבתי ז"ל היה מאז המקרה, אני זוכרת אותה נתמכת לפעמים בקירות הבית, הם היו בית שמח ואופטימי עבורי.

כל השנים ידענו שדוד גדעון ז"ל נהרג מפגיעת טיל כששיחק עם חבריו כדורגל מחוץ לטנק, ידענו שהם לא היו מוכנים לתקיפה כמו כל המדינה וכשנפתחה המלחמה זה מה שקרה, אחיין שלי שהוא בן 34 החליט לברר מה קרה שם בסיני והסתבר לו שהוא נפל באמצע קרב, לא משחק ולא כדורגל - קרב ממש.

הסיפור שלו מרגש וחזק. הם היו באזור של ביצה והתקדמו לתקוף טנקים מצריים הטנק שלו תקף מס' טנקים והשמיד אותם וכשהתקדמו עוד נורה עליהם טיל והם נהרגו, הקרב היה באזור של ביצות וגופתו לא נמצאה ארבעה חודשים, ביום האחרון לחיפושים המח"ט החליט שהוא לא מוותר והלך לחפש ומצא את גופתו.

הוא טמון בקרית שאול, השנה ובשנים אחרות גם אני מצטרפת לאחיו שעולים לקברו לאזכרה, קברם של הוריו נמצא לא רחוק ממנו והוא נמצא ביניהם על מצבתם בתוספת קטנה של מצבת אבן.

למעשה הבן שלי היה בשריון בחטיבה שבע. הבן של אחי היה קצין מצטיין בשריון חטיבה שבע ועוד בן של בת דודה בשריון וייתכן בחטיבה שבע, הסיפור שלו כל כך נוגע שאשמח שיסופר בציון חמישים שנה למלחמת יום הכיפורים.

יהי זכרו ברוך.