הנפת הדגל בתל שמס

ב-6 באוקטובר 1973, בעודי עובד במשלחת הרכש של משרד הביטחון בניו יורק, פרצה מלחמת יום הכיפורים.

מיד עם פרוץ המלחמה, כשחזרתי ארצה כדי להצטרף למלחמה, לא עדכנתי בדבר את אבי ואמי, כדי לא להדאיג אותם. רק אחותי ובעלה ידעו ושמרו זאת לעצמם.

כשהגעתי לבקר בקיבוץ, חיכה לי אבי בשער הכניסה למשק. התחבקנו בחום, אחרי כשנתיים שבהן לא התראינו. אבי אמר לי תדע לך שברגע שפרצה המלחמה אני ציפיתי שתחזור ארצה, ואין לך מושג מה זה בשבילי שכך עשית.

זאת היית שפתו, כך, בקומץ מילים ספורות הביע סערת רגשות שלמה שהתחוללה בתוכו.

למחרת בבוקר כבר אספתי את יונתן, ועלינו צפונה כדי לחבור בחזרה לכוחות שישבו במקום שבו עזבנו אותם. אבל כשהגענו למקום, אמרו לנו שהפלוגה כבר נעה לחאן ארנבה.

שם אמרו לנו שהיא כבר כבשה את תל א-שמס וששם היא נמצאת. עלינו עם הגhפ על ציר קונטרה דמשק והגענו אל התל מצדו המערבי התחתון. כשהתחלנו לעלות למעלה, ראינו בונקרים שפוצצו על ידי הסורים, כשבסמוך להם מוטלים פגרים רבים של כלבים.

כארבע מאות מטר משם, יצא לכיווננו חייל, שבדיעבד הבנו כי הוא חייל סורי, וסימן לנו בידיו לעלות למעלה. יונתן ואני החלטנו כי הדבר חשוד בעינינו וירדנו בחזרה אל הכביש ומשם אל חאן ארנבה.

כמובן שכל הדרך הופגזנו.

ליד חאן ארנבה, יצאו אלינו כמה שריונרים מהתעלות החפורות ואמרו לנו "השתגעתם?" לאן אתם נוסעים, התל עדיין לא נכבש והלחימה עדיין נמשכת...

בסופו של דבר הצלחנו לעלות לתל א-שמס, שהיה תל ענק, רק בניסיון הכיבוש השלישי שלו. ב-14 באוקטובר, תחת הפגזה סורית כבדה וממושכת. התל היה מבוצר מאוד עם בונקרים צרים ותעלות בין עמדות הנשק והתצפית. אנחנו הצלחנו להתמקם בתעלות הסוריות שעל התל.

שם היינו בהמתנה במשך יומיים שלושה, נצורים בבונקרים תחת הפגזה, עד להכרזה על הפסקת האש.

ב-22 באוקטובר, נכנסה לתוקף הפסקת האש ויכולנו סוף סוף לצאת מהתעלות ולנשום אוויר.

ברגע שיצאנו אמרתי לחברים, כי אנחנו חייבים להניף את דגל ישראל, משום שאת התל הזה רואים מכל מקום, כולל מסוריה.

לקחתי מוט סימון לטנקים, וקשרנו אליו דגל ישראל שהיה לנו בפקל, למקרה שנצטרך לסמן לכוחותינו שאנחנו לא כוחות אויב. את המוט תקענו בין הסלעים וכך הנפנו את הדגל המאולתר, שבעה לוחמים מותשים, לאחר ימים ארוכים של הפגזות, שלושים וחמישה קילומטר מדמשק, המקום הכי קרוב לדמשק, עליו הונף דגל ישראל מאז ומעולם.

צלם צבאי בשם נרי גביש, שנכח במקרה במקום הנציח את הרגע והתמונה פורסמה בעיתונות בארץ ובחול.

הפלוגה של גולני שאליה הצטרפתי במלחמה, הייתה פלוגה סדירה עם חיילים לפני שחרור, חברה מעולים, לוחמים למופת. ביום האחרון על התל, נהרג החובש הפלוגתי שלנו, אמיר טל ז"ל, דבר שגרם לנו לעצבות גדולה.

חייל נוסף נפצע קשה, כאשר הם יצאו לאבטח טרקטור שעמד לפתוח דרך מהצד המערבי של ציר קונטרה-דמשק אל תוך התל עצמו.

בהמשך ירדנו אל הכפר ששכן מזרחית לתל, שם התמקמנו למשך מספר ימים נוספים.