כשפרצה המלחמה הייתי חייל משוחרר כחצי שנה. שירתי בסיירת שריון במעוזים לאורך תעלת סואץ.

במלחמה הצטרפתי לגדוד 421 על גבי נגמש והייתי בין הראשונים שחצו את התעלה על גבי תימסחים עוד לפני שהוקם הגשר.

כשחצינו את התעלה היינו לבד בצד המערבי לתעלה.

היו פיצוצים רבים ואבדות רבות, נהג הנגמ"ש נבהל וגרם בכוונה נזק ליד כדי שיפנו אותו ואני הייתי אמור להחליפו כנהג.

קיבלנו משימה להעביר תחמושת לשיירה שנתקעה ללא ציוד לחימה וללא מזון ואנחנו בשיירה של 7 רכבים היינו אמורים להגיע אליהם להעביר להם את הציוד.

מאחר והמצרים לא ידעו שאנחנו נמצאים בצד המיצרי היה עלינו לנסוע בלילה ללא אורות ובשקט ולא בכביש ולכן נסענו בחשש, שמא ניפול מגובה או ניתקל בכוח מצרי.

לפנות בוקר ראינו מולנו טנקים כשהקנה שלהם מופנה כלפינו ולא ידענו האם מדובר בכוחותנו או בכוח אוייב.

החלטנו להמשיך ולהתקדם ולמזלנו גילינו שאלה כוחותינו.

לאחר שגולדה מאיר הודיעה בתקשורת שכוחותינו בצד המצרי, נפתחה עלינו הפגזה, בעיקר כאשר הגיע הג'יפ של אריאל שרון.

במקום הזה איבדנו רבים מחברינו ולכן קראנו למקום "הגיהינום".