הייתי חיילת חדשה בבור של חיל האויר בקרייה בתל אביב.

ביום שישי בשש בערב קרא לנו דויה הקמב"ץ ואמר לנו בביטחון: ״מחר בשתיים בצהריים בדיוק, תפרוץ מלחמה מכל החזיתות. לא לצאת לשום מקום ולא להשאיר את המשמרת ללא מחליפות."

בשעה 2 חשכו עיניי.

עשרות חיצים שחורים שציינו את מטוסי האוייב התקרבו לגבולות שלנו מכל החזיתות, ואף חדרו לשטחנו.

החברות שלי ביבאות צרחו "אמאל’ה" כי הופצצו באותה שניה וכל הקשר ושפת הצופן שלמדנו בקורס עלו לטימיון.

שקט מוחלט על הקוים.