אני בבית, בעמיעד, מיגים סוריים חולפים מעלינו, 14:00 של השישי באוקטובר...

צווי הגיוס, סיסמאות ברדיו, עולים על מדים, האוטובוסים מגיעים, נפרדים מההורים, יוצאים דרומה לימ"ח, מתחיילים ועולים על הנגמ"שים.

בוקר ה-7 לחודש, הפלוגה, פלס"ר מנוגמ"ש של חטיבה 460, יורדים על הזחלים מבית דרס לבלוזה, שעות.

מנסים כל הזמן ליצור קשר עם המח"ט, ללא הצלחה. מתבססים בתעוז קטיה, השמיני חולף עובר, עדיין מח"ט 460 מתעלם.

התשיעי מגיע ואנו מורידים את הסיירים מהכלים ומעבירים את הנגמ"שים החדישים - 113 M, לצנחני המילואים של חטיבה 55, גדוד 66, פלוגה ג'. עמו יוצאים לשחרר את בודפשט ב-10 לחודש, מצליחים ללא נפגעים, יורדים דרומה לטסה ב-11 לחודש וחוברים לחטיבה 217, מתפצלים למחלקות.

כל מחלקה מקבלת גדוד מהחטיבה שהיתה כבר פגועה קשות אחרי קרבות ה-8 לחודש, מחלקתי, בפיקוד יקי חץ גיבור גבעת התחמושת ב-1967, מצורפת לגדוד 142 תחת המג"ד נתן פירעם, עמו אנחנו מבצעים את מטלות הגדוד כחי"ר מובחר, שנועד למנוע מהמצרים לפגוע בטנקים על ידי טילי סאגאר.

הגדוד מיועד היה לצלוח בראש אוגדה 162, והנגמ"ש שלנו בראש הגדוד. אבל בעודנו ממתינים לצליחה, צה"ל מנסה לפתוח את צירי עכביש וטרטור לטובת ציוד הצליחה.

ב-17 לחודש גדוד 890 נשלח לאזור טרטור 42 (פאתי החווה הסינית) בכדי לטפל בציידי הטנקים ולפתוח את הצירים. הגדוד צעד אל מול הגדוד המצרי שחיכה לו, ואחר חצות, בעוד הגדוד צועד בפריסה פלוגתית - נקלע לאש מצרית קטלנית, 40 הרוגים ו-100 פצועים.

לעיניינו ממש, גדוד הטנקים של ברק מנסה להיכנס עם אור ראשון - 4 טנקים נפגעים והרוגים ופצועים נוספים, נסיונות חילוץ מתחילים עם נגמ"שי השריון מפלוגות במבה, 100 ושלנו, מחלצים את חלק מהנפגעים, וחלקם נשארים בשטח ללא עזרה.

אחר הצוהריים אנו נכנסים שלוש פעמים לשטח ההריגה עם הנגמ"ש, ומחלצים בחיים את אחד מאחרוני הפצועים ששכב בשטח כ-12 שעות, גור אריה יהודה ששון הוחזר מהמוות הוודאי לחיים, על כך צול"שנו. ב

המשך אותו היום המשכנו לצליחה, ואכן צלחנו למצרים על גשר הדוברות. המשכנו לתוך מצרים, הגדוד נפגע, הפלוגה נפגעה, יקי חץ נפצע, המג"ד נפגע.

המשכנו וכבשנו את דרום השטח המצרי, נכנסו לחיץ החקלאי, שם נפגע אחד מנגמ"שינו. עצרנו לפני סואץ, סיירת חרוב חולפת על פנינו, הנגמ"ש שחולף לידנו, אחרי כ-200 מטר - נפגע ו-17 מנוסעיו נהרגים.

אנחנו נשלחים על ידי המג"ד המחליף גיא בר כוכבא לחלץ את החללים מהשטח המצרי, יוצאים ארבעה, שנים מהשריון ושניים מהצנחנים, ואוספים את הגופות. המראה מזעזע, קשה, והטביע בנו את אותותיו לעד.

חוזרים לגדוד, כמעט ומחוסלים על ידי משמר קדמי של גדוד אחר, אנחנו במשאית מצרית, מוסרים את הגופות וחוזרים לגדוד. מותשים... מבחינתנו המלחמה נגמרה... 25 לחודש.