יום שבת ב-2 בצוהריים: מיגים תוקפים את נפח ופוגעים בחדר שלי כשאני בבונקר תאג"ד.

אני ממלא תפקיד של החוג"ד וקצין חובשים יחד.

מתחילים לקבל נפגעים מהשיריון ומכול החילות. בכניסה לבונקר עושים מיון ראשוני ומטפלים לסרוגין

ב-48 שעות הקרובות מעל 100 פצועים מכול סוג המפונים לכיוון צפת בכול האמצעים.

בשטח הכינוס של נפח יש טנקים. שוט קל, שיריונרים מילואימניקים מגיעים ובלי הכרות מאחדים צוות לטנקים.

שם פגשתי את זאב חברי הטוב ושכני בשיכון (גר מעלי). נפגשנו פעמיים, כשאני מפנה פצועים לכיוון צנובר על הנגמ"ש נהג פצועים ואני על המג"ח. למזלינו לא נתקלנו בהתנגדות.

מקבלים מידע על הימצאות פצועים ויוצאים לחלץ - בערך 5-6 סבבים של פינוי פצועים, עד לקבלת פקודה לפינוי התאג"ד וכל הצוות לכיוון ראש פינה.

אותי השאירו כלוחם חובש בבונקר החמ"ל, יחד עם עוד כ-12 לוחמי מבצעים ומודיעין.

יחד מצליחים לפגוע בטנק סורי על הגדר. מחופרים היטב וממתינים לגרוע מכול.

כשמגיע כוח ודוחק את הסורים, אפשר לנשום לרווחה.

מבקשים ממני לפרוס תאג"ד קל למרגלות הרכבל התחתון בחרמון. טיפלנו בפצועים גולנצ'יקים עד לשחרור החרמון מהסורים, אבל באיזה כמות של קורבנות !!

יוצאים לראש פינה לנוח, חוזרים לנפח ושוב פורסים תאג"ד במובלעת.