"בחרתי לקרוא לבני הבכור בשמו לאחר שהחייל שטיפלתי בו נהרג לאחר כמה זמן קראו גיא, והחלטתי שזה המעט שאני יכול לעשות למענו."

שמי חנניה חפץ, מספר אישי 2027660.

באוגוסט 73 נקראתי למילואים, לאימון הקמה של גדוד סיור פיקודי בתפקיד חובש קרבי.

הגדוד כלל: פלוגת ג'יפים, פלוגת נגמ"שים ושתי פלוגות טנקים. בתום האימון אמר לנו המג"ד: "בפעם הבאה שניפגש תהיה מלחמה".

בתאריך 6.10.73, בעודי צם, הגיע גיסי אפרים ואמר שנקבל צו 8, לא האמנתי לו.

בצהרי יום כיפור בא חבר שלי זאביק ואמר שקיבלנו צו 8 ויש מלחמה, לא האמנתי והמשכתי לצום עד שנשמעה דפיקה בדלת וקיבלתי את הצו.

אשתי בלהה שהייתה בהריון ראשון, הכינה לנו לאכול, אכלתי מהר ונסעתי ברכב עם זאביק - נסעתי להיפרד מהוריי.

אמא שלי לא האמינה בכלל שאני הולך למלחמה ולא קמה אפילו להיפרד ממני, מרוב שהייתה חלשה בגלל הצום.

נפרדתי מאשתי שהייתה בחודש הריון ראשון.

לקחו אותנו למחנה ג'וליס, הצטיידנו בנשק והתחלנו לרדת על הזחלים לכיוון התעלה. מאחר ועברתי קורס נהגי נגמ"שים נהגתי כל הלילה עד בלוזה.

ממש לפני ההגעה, ירדו עלינו מיגים וירדו לאורך הכביש - קפצנו מהנגמ"שים, רצנו לחולות וכך ניצלנו.

בתאריך 14.10 היה ניסיון לכבוש מחדש את התעלה, ובמהלך הקרב חטפנו פגיעות ישירות. באחד הטנקים שנפגעו, כחובש קרבי הייתי צריך להוריד שאריות בשר של גופות חללים.

בהמשך ראינו נגמ"ש שעמד על ראש הגבעה וחטף פגיעה ישירה.

מיד הגענו אליו, חילצנו את הנהג שהיה בהלם ועל דלת הנגמ"ש האחורית שכב הקמב"ץ של חטיבה 11. פינינו אותם לתחנת איסוף נפגעים.

בתאריכים 17-18.10 היינו בין התעלה ומשם המשכנו בתנועה לכיוון העיר סואץ, כשהמטרה הייתה לאגף את הארמיה השלישית ולהכניסה למצור.

בני בכורי גיא נולד בתאריך 22.10.73. את ההודעה על הלידה קיבלתי לאחר שלושה שבועות. נסעתי בטרמפים רק בשביל לראות את גיא ואת אשתי, ומיד לחזור בחזרה.

בחרתי לקרוא לבני הבכור בשמו לאחר שהחייל שטיפלתי בו נהרג לאחר כמה זמן קראו גיא, והחלטתי שזה המעט שאני יכול לעשות למענו.

המלחמה השפיעה עליי עד היום. בכל יום כיפור אני נזכר במראות, בסיפורים, בקרבות, בחיילים שהצלחנו להציל כתאג"ד וכחובש קרבי, ואת אלו שכבר לא איתנו עוד.

אני מתרגש מהמחווה שלכם.