בערב יום כיפור, בשליש האחרון של הריוני הראשון, הכנתי ארוחה מפסקת.

חיל הים היה היחיד שלא שחרר את חייליו הביתה ולקח את התראות המודיעין ברצינות.

למחרת הייתה אזעקה, והיות שגרתי בקומה שלישית ואחרונה, חמי שהיה בחופשת שחרור מתפקידו כאלוף משנה בצבא בא לקחת אותי אליהם.

כעבור כמה ימים הגעתי הביתה והאוכל נזרק לפח.

בכורתי שרון נולדה בתחילת ינואר 74, ואני זוכרת שהצבא עמל קשה כדי להחזיר את מוכנותו לאתגר הבא.

השתדלתי לאפשר לתינוקת הרכה ללכת לישון מאוחר יותר, כדי שתוכל לראות את אביה ששירת בבסיס חיפה על סטי"ל.

יש לי גם זיכרון שבמהלך המלחמה הלכתי ברחוב ואנשים עצרו לי לטרמפ, למרות שמאחור לא ראו את הבטן הגדולה.