"מאז השבת הקודמת, לא הסרתי בגדים ולא חלצתי נעליים...התענגתי על כל רגע"

שבת בצהרים – יום יפה 13.10.73 במובלעת.

בשעות הבוקר המוקדמות בחשכה, תפסנו עומדות, באור ראשון הבחנו בטור של טנקים ונגמ"שים שנעו כלפי מערב בעמק מתחתינו.

משלושה עברים, מסודרים בצורת ח עמדו טנקים שלנו "משחרים לטרף", לידנו הייתה פרוסה קבוצת שרמנים.

בהגיע טנקי האויב למרכז ה- "ח", פתחנו כולנו באש מכל הכיוונים, חלק מהכלים נפגעו ואלו שנותרו הסתובבו ונסוגו.

לאחר נסיגת הכוח, חזרנו והתקדמנו מזרחה תוך כדי היתקלויות בודדות עם טנקי אויב.

לקראת הצהריים נפרסנו וחנינו בשטח המישורי שממערב לקו התילים, השתררה רגיעה.

מזג האוויר היה נוח, השמש זרחה, החלטנו להתפנק. פתחתי בגילוח, השאלתי כלי גילוח, מברשת שיניים וגרביים, הציוד שלי כזכור נשאר. בטנק הראשון.

השתמשתי באחד האפיסקופים בכיפת המפקד כמראה, לא זיהיתי את הפנים השחורות המפויחות שניבטו אלי, רק עיניים ירוקות בוהקות הזכירו לי מי הדמות שמשתקפת במראה.

שטפתי את פני, התגלחתי וצחצחתי את שיני בהנאה רבה לראשונה מזה שבעה ימים.

לאחר מכן ניגשתי להנאה הגדולה מכולן, חליצת הנעלים ורחיצת הרגליים.

מאז השבת הקודמת, לא הסרתי בגדים ולא חלצתי נעליים.

התענגתי על כל רגע, שחרור השרוכים, חליצת הנעל, הסרת הגרביים וגולת הכותרת, שפיכה איטית של מים מתך מיימיה על הרגל ומשם על האצבעות תוך כדי עיסוי כל אצבע באמצעות אצבעות כף היד.

ישבתי על פלטות המנוע, מתענג על השמש שמייבשת את כפות רגליי הפרוסות.

במקביל, פרס הצוות על הפלטות "ארוחת מלכים של שבת" מתוך מנת קרב, קופסאות תירס, אפונה, לוף, מציות, ולקינוח פלחי אשכוליות בסירופ.

הארוחה "המסודרת" הראשונה מאז פרוץ המלחמה.

בעודנו מתענגים, הופיע מכיוון מזרח טנק חילוץ סורי שטעה בדרך, שעליו ישבו כמה חיילים, כנראה מכונאים, שנע לבדו לכיוון השטח שבו היו פרוסים עשרות טנקים שלנו.

המחשבה הראשונה הייתה לקפוץ לתאים ולירות בו, הירי יעיף את הארוחה, ויתרתי על הרעיון.

שמישהו אחר ירה בו.

הערות הלוף יעורר כנראה דיון סוער וכל אחד יספר בוודאי כיצד חימם אותו (בין השאר, על אגזוז השוט מטאור, שזה חצי אגדה) וכיצד שיפרו את טעמו ועוד.

במקרה שלנו, "ארוחת המלכים" הייתה קרה.

טנק החילוץ – למי שאולי תהה ולמען הסר ספק , זו למעשה שלדה של טנק ללא תותח.

התמונה המצורפת , הלוף – המלך הבלתי מעורער של מנות הקרב הצה"ליות.