לזכר אחי יוסי בס ז"ל שנהרג בקרבות הבלימה בסיני במלחמת יום הכיפורים.

החוויה הראשונה והקשה שנחרטה בזכרון של משפחתי בהקשר למלחמת יום הכיפורים היא התקופה שיוסי אחי הוכרז כנעדר לתקופה של שבועות, וגם זה היה לאחר תקופה של שבועות שלא שמענו ממנו ועליו דבר.

למרות פניותנו, לא קיבלנו מענה ממשרד הביטחון במשך שבועות.

בדיעבד הסתבר שיוסי נהרג בתחילת המלחמה, שבועות לפני שהוכרז כנעדר, וגם אז עברו עוד שבועות עד שקיבלנו את הבשורה המרה.

לא היה לנו שום קשר עם יוסי מרגע שיצא ביום כיפורים באוטובוסים מירושלים לכיוון בסיס השיריון שלו בשדה תימן באזור באר שבע.

יוסי היה סטודנט באוניברסיטה העברית , למד ספרות עברית וספרדית, והתגורר בירושלים לאחר שהשתחרר משרותו הצבאי בחיל השיריון.

במקביל, יוסי עבד בקול ישראל במחלקת החדשות.

בשירותו יוסי היה תחילה איש צוות טנק ולאחר מכן היה מפקד טנק בחטיבה 600 גדוד 410.

יוסי שירת את רוב שירות החובה שלו בתעלה בתקופת מלחמת ההתשה בהגנת המעוזים. יוסי הגיע מהתעלה הביתה לסוף שבוע פעם בשישה-שבעה שבועות.

יוסי נקרא למילואים בשבת בבוקר של יום הכיפורים. הוא נסע לבסיס בשדה תימן ומשם יצא עם הטנק המ"מ כאיש צוות לנסיעה ארוכה על הזחלים עד לאזור התעלה, דרך ביר גפגפה וטסה.

ביום שני, 8 באוקטובר אחר הצהריים, על רכס גבעת חמדיה בסמוך לציר העכביש באזור אגם המר הגדול, הטנק של יוסי נפגע מפגז שנורה מכוח מצרי מאזור גבעת מכשיר.

יוסי ועוד איש צוות נהרגו, שניים חולצו ופונו לבתי חולים. הטנק הפגוע נשאר במהלך הקרבות בשטח שהמצרים שלטו בו והדבר כמובן הכביד על החילוץ ועל הזיהוי הוודאי.

זו הסיבה לאיחור הארוך של ההודעה על יוסי כנעדר והרבה אחרי כן על יוסי כחלל, תקופה קשה ביותר של אי וודאות ואי בהירות על מה שעבר על יוסי.

הוריי, אחי, יוסי ואני עלינו לארץ כעולים חדשים מארגנטינה בשנת 1963. יוסי נהרג בגיל 24.

הוריי לא התאוששו מהמכה הקשה עד מותם.

אימי נפטרה בטרם עת עם כאב גדול בלב.

כולנו זוכרים את יוסי באהבה גדולה.

המון חברים עדיין זוכרים אותו ופונים אלינו עד היום הזה בעיקר ביום הזיכרון.

יוסי, נוח על משכבך בשלום.