"על שער הפנקס רשמתי את הכותרת: מיכאל שרון - יומנו של טנקיסט במלחמת יום הדין 06.10.1973."

שמי מיכאל שרון. שירתתי בסדיר 1970-1973.

מפקד טנק בגדוד 9 חטיבה 14.

ביום הכיפורים 06.10.1973 שובצתי כמפקד טנק בפלוגה א' בגדוד סיור 87 אוגדה 143.

ביום השלישי של הקרבות מצאתי פנקס רישום קטן של חייל מצרי.

בהפסקות, בין הקרבות כשחברי לצוות היו יורדים מהטנק כדי להצית סיגריה, ניצלתי את הזמן כדי לכתוב את רישומיי על הלחימה באותו יום.

ידענו שניפגע רק לא ידענו מתי.

גדוד סיור הטנקים הוא החוד של כל הכוחות של אוגדה 143, וככזה הסיכוי שלו להיפגע גבוה יותר.

חשבתי שיכול להיות שלא אשרוד, אך לפחות הפנקס ישרוד ויספר את סיפורי.

על שער הפנקס רשמתי את הכותרת: מיכאל שרון - יומנו של טנקיסט במלחמת יום הדין 06.10.1973.

בין התפקידים של גדוד הסיור 87 היה למצוא את התפר בין שתי הארמיות המצריות, השנייה והשלישית.

היינו לילה אחד מעבר לקווי האויב. אילו גילו אותנו המצרים היינו עלולים להיות מכותרים ומושמדים.

למזלנו, המצרים לא הבחינו בנו.

חזרנו לשטחנו בשלום והודענו לפיקוד שקיים פתח - תפר בין שתי הארמיות המצריות באזור "החווה הסינית". צה"ל יכול לתכנן את הצליחה דרכו לצד המערבי של תעלת סואץ.

בלילה בין ה 15-16 באוקטובר, ליל הצליחה, הכוחות שלנו עלו ממגננה להתקפה.

גדוד הסיור שלי 87 היה הראשון לנוע ואחרינו שאר הכוחות. קרב קשה, הרבה נפגעים ולפנות בוקר קראו לנו בקשר: "תחנות שיקמה מי נשאר עבור". מתוך 24 טנקים שרדנו 6 בלבד.

המשכנו להלחם בהמשך הקרבות, ובסיומן נשארנו 3 טנקים בלבד, אחד מהם הוא הטנק שלי.

לכן אני מספר לכם סיפור זה. המשכתי לשרת במילואים 40 שנה ובגיל 64 השתחררתי בדרגת סא"ל.