ביום כיפור, 6.10.73, הייתי טען קשר בצוות טנק מפלוגה ז' גדוד 184.

הטנק שלנו היה אמור לשמש כטנק קש"א (קצין שיתוף ארטילרי) ולכן, כשפרצה המלחמה וכל הפלוגה יצאה לקו התעלה, הצוות שלי נשאר לבדו בתעוז "נוזל" והמתנו לקש"א.

הוא אכן הגיע, בחן את הטנק שלנו וקבע שהטנק לא מתאים עבורו היות ויש בו ציוד קשר סטנדרטי והוא זקוק לציוד אחר.

הוא הלך לדרכו ואנחנו התכוונו להצטרף לפלוגה ולהילחם.

לפתע הגיע אוטובוס והוריד כ-10 חיילים ואולי יותר.

בלי לתת שום הסברים, האוטובוס הסתובב והסתלק.

לשאלותינו, החיילים אמרו שהם טירונים שהתגייסו לפני זמן קצר ונשלחו לעזור לנו.

היה ברור שהם לא יעילים, ואם יישארו במוצב חייהם בסכנה. פנינו למפקדת הגדוד, שהורתה לנו להעמיס את כולם על הטנק ולנסוע לאט ובזהירות למפקדת הגדוד בטיסה.

כך העברנו את הלילה הראשון והנוראי של המלחמה כ"מונית שירות" ואולי בזכות זה חיינו ניצלו.

גם כעבור 50 שנה לא מובן מי אישר ומי שלח חיילים צעירים ללא כל הכשרה לקו האש.

נכתב לזכרו של חברי לפלוגה דוד חג'ג, שלבקשתי אפשר לי להשתתף במצעד צה"ל ביום העצמאות שקדם למלחמה.

הוא עשה זאת כדי שיוכל לצאת לחופשה ולחגוג עם משפחתו את חג הפסח, חצי שנה לפני המלחמה. כנראה שליבו אמר לו שזה הפסח האחרון עם משפחתו שכל כך אהב.

יהי זכרו ברוך.