מלחמת יום כיפור פרצה ב-6 באוקטובר 1973, כאשר אני הייתי חייל בשרות סדיר, בן 20, בחיל השריון, גדוד 79, חטיבה 401, אוגדה 252, בתפקיד תותחן טנק.

כאשר המלחמה פרצה הייתי בחופשה בבית, על פרוץ המלחמה נודע לי רק כאשר שמעתי את האזעקה באותו יום בשעה 13:30.

יצרתי קשר טלפוני עם החבר שלי שהיה איש צוות שלי בטנק, שהיה גם בחופשה בבית, נפרדתי מהוריי

לשאלת אימא שלי "איך אני אשמע ממך" עניתי ללא היסוס ובמחשבה קרה מאד "או שתשמעי ממני או מהרבנות", ויצאתי ומיד הגענו לנקודת איסוף של החייל שלנו בבית השריון ביד אליהו.

משם אספו אותנו אוטובוסים שהורידו אותנו לכוון סיני.

הגענו למחנה הגדוד שלנו "רפידים" ביום ראשון 7 לאוקטובר 1973 באזור השעה שתיים בבוקר.

כשהגענו, נודע לנו לצערנו שכמעט רוב חיילי הגדוד שלנו נהרג או נפצע בשעות הראשונות של המלחמה.

רצינו לצאת מיד לכוון שדות הקרב, אבל לצערנו לא הייתה לנו כל אפשרות לצאת לכוון, גם כי השעה הייתה מאוחרת וגם כי לא היה בהישג יד כלי תחבורה, ומה גם שלא היה מי שיכוון אותנו.

כאשר עלה השחר מצאנו בשטח לשמחתנו טנק שחזר מטיפול, וניתן לצאת איתו לשדה הקרב. חיפשנו במחנה לוחמים שיוכלו יחד אתנו להרכיב צוות מלא לטנק אך לא מצאנו.

בשעה מאוחרת יותר של הבוקר הגיעה משאית עם אנשי מילואים כאשר ביניהם היו מפקד טנק ונהג טנק, ויחד איתם היינו צוות מלא.

מיד החלטנו שאנחנו מציידים את הטנק בכל הציוד הדרוש (תחמושת, ציוד קשר ומקלעים, וכמובן אוכל).

כל זה נעשה תחת הפגזות מהאוויר של מטוסי אויב.

כשסיימנו לצייד את הטנק יצאנו על הזחלים לכוון אזור הלחימה, דבר שלקח מספר שעות.

כשהגענו, חברנו מידית לכח לוחם ונכנסו לשטח שדות הקרב.

במשך שלושה ימים נלחמנו מבוקר עד ליל לחימה שנקראת "מלחמת ש' ב-ש'" (מלחמת שריון בשריון ) רצופה מול האויב. לחימה שחייבה עירנות מקסימלית, כח רצון רב ונחישות להביס את האויב.

הלחימה התבצעה בשטח מדברי, כאשר לפעמים היינו צריכים להילחם בטווחים מאד קטנים ביננו לבין האויב.

חוץ מאשר לסגת לאחור על מנת לחמש מחדש את הטנק, לא נחנו לרגע וכמובן לא היה ניתן לישון.

אכלנו תוך כדי לחימה מעט מ"מנות הקרב" שהיו ברשותנו.

מעבר ללחימה בשריון האויב, היינו נתונים להפגזות מהאוויר ומארטילריה של האויב ולירי נשק קל של חיילי החי"ר.

בשלב מסוים, ב-12 באוקטובר 1973, תוך כדי לחימה במטרה להדוף את האויב לכוון תעלת סואץ, הגענו למעוז "טלוויזיה" - שם נתקלנו בכח אויב שירה לעברנו. לפתע הרגשנו פגיעה חזקה בצריח הטנק, הבנו שפגע בנו פגז של האויב, למזלנו הפגז החליק על הצריח ורק גרם לנזק. פינינו את עצמנו.