עליתי לארץ ב-1972 מארגנטינה, בעליית הנוער ללא ההורים. אני מחזור שגויס ממש במהלך המלחמה.

לאחר טירונות קצרה, סופחתי לחטיבה 679.

בתחילת ההתשה שאחרי המלחמה, יחד עם חיילים סדירים נוספים, נתבקשנו ללוות את ארונות הקבורה של החללים.

ענדנו את הדרגה של החלל, וליווינו בקומדקר את הארון לבית הקברות.

מחזה נוראי לבחור קצת יותר מ- 18, לראות את משפחות החללים קוברים את היקר מכל.

בהמשך, נשלחתי כנהג נגמ"ש צאן לשיא החרמון, יחד עם הכח של מח"ט גולני אמיר דרורי ז"ל.

היינו בתוך הנגמ"ש, בצמוד למערה, קרוב לשלושה שבועות. המקום הופגז ללא הרף, והיו הרבה הרוגים ופצועים, אותם היינו מפנים בנגמ"שים עד מוצב הפיטולים או כל נקודה בה יכל לנחות מסוק (זאת לאחר שמסוק נפל בניסיון לנחות בשיא).

בהמשך, סופחתי לפלס"ר 7 בו נשארתי עד סוף השרות הסדיר.

היה לי הכבוד לשרת תחת פיקודו של גיבור ישראל אביגדור קהלני. למרות שלא הספקתי להילחם ממש במלחמה, זיכרונות תקופת ההתשה יישארו איתי עד סוף ימי.

בתום המלחמה התקבלתי כחייל הבודד הראשון בקיבוץ מרום גולן בו אני חי עד עצם היום הזה.