בעצירת הרכבת בפאתי באר שבע היה רגע של שקט.

רצינוות שמחה ואימה ובעיקר חוסר ידיעה של המוני חיילי הרכבת.

בחוץ משאיות, כל אחת ליעד אחר לגורל בלתי ידוע. גם אני נדחקתי-למשאית לבסיס חצרים.. כולם היו עם שקי שינה וציוד מהבית למספר ימים.

היו גם מספר חיילים עם נשק הם היו מיועדים להיות מועברים לחזית ברפידים בטיסה מחצרים.

המגע הראשון עם המלחמה.

בכניסה לבסיס ראיתי מטוס פאנטום בצבעי הסוואה של הצבא האמריקאי מבצע נחיתת אונס עם זנב בוער. אז הבנתי. שמה שהיה כבר לא יהיה.

אנחנו במלחמה ולא בטוח שאנחנו בשלב הזה מנצחים.

לא הייתי חייל קרבי אלא בקר בבור הפיקוד של מטה חיל האוויר בקריה, אשר באופן מקרי לחלוטין קיבל ביום שלפני המלחמה שיבוץ לשרת בבסיס חצרים כמדריך קשר של בית ספר לטיסה.

בתוך הבסיס מהומה רבה. רכבים מתרוצצים, מטוסים ממריאים וחלקם נוחתים בוערים, אזעקות לסרוגין.

כל הכללים הביורוקרטים של קליטת חייל חדש לבסיס לא היו קיימים, כל אחד דאג לעצמו במידה וידע מי המפקדים שלו ומה תפקידו..זה לא היה מצבי לכן שאלתי איפה בור הפיקוד של הבסיס.

נכנסתי ופניתי לקצין המשמרת הראשון. אמרתי לו שאני מיועד לשרת כאן כמדריך בבית ספר לטיסה וכיוון שאין עם מי לדבר אני מוצא שהדבר הנכון לעשות זה לסייע צוות המותש בפעילות שמוכרת לי כאן.

לא דובר על לינה אכילה או קליטה מינהלית הרי זו מלחמה. גם חיילים לא קרביים צריכים להסתדר לבד.

אז אכלתי מחבילה שהבאתי מהבית ועל שינה לא העזתי לחלום שעה שהמלחמה עברה דרך אצבעותיי.

עת עיינתי בחטף בסרטי הטלפרינטר, שם ראיתי גורלם של מתקפות נגד אדירות, תקוות גדולות ואכזבות איומות, הבנתי שהמלחמה קשה והניצחון לא מובטח.

אז מה לי כי אלין? שלא קיבלו אותי בבסיס החדש. ולא סידרו לי חדר.

פשוט הלכתי לאיזה מסדרון חשוך פתחתי שק שינה שהבאתי מהבית וישנתי עמוק למרות חולדות שסובבו אותי. פשוט הייתי עייף מאוד פיזית ונפשית.

בעיטה בעכוז ואני קם בבהלה.

מעליי עומד ברוב הדר רס"ר מהודר שלא היה אחר מאשר שיקל , רס"ר בית הספר לטיסה בכבודו ובעצמו.

"ועם מי יש לי הכבוד?" שאל. "לא ראיתי אותך מעולם בבסיס. מאיפה אתה? מה אתה עושה כאן?"

הראיתי לו את צו הסיפוח.

וככה אתה נראה? דבר ראשון לך להתקלח. דבר שני תעלה מדי א'. דבר שלישי שים על עצמך את הסרט השחור של מדריך בית ספר לטיסה. מרגע זה אתה שייך אליי.

מחר פותחים מחדש את בית ספר לטיסה. תתייצב בלשכת מפקד הבית ספר מחר ב-10.

כך בן רגע הפכתי לאצולת הבסיס-מדריך בבית ספר לטיסה. אמנם מדריך קשר, אבל מדריך.