המשך קורותיו של המדריך מחצרים...

היום וגם בעבר חצרים הייתה אקדמיה לתעופה וכמו בכל אקדמיה יש אולם של הרצאות שבערב משמש גם כאתר בו מוצגים סרטים הצגות ומופעים.

היו בו גם לפחות 4 חדרי אוכל עבור חיילי קציני הבסיס ע"פ מעמדם ודרגתם: היו צוותי האוויר אמיצים, שהיו בגדר אלים בבסיס. היו קצינים ומדריכים ,היו פרחי טיס בשלבי ההכשרה השונים והיו שאר תומכי הלחימה ותחזוקה. כל זה היה בזמן רגיעה.

במלחמה התערבו כולם ועשו כל מאמץ לתת יד לחייל הפגוע.

כל זה לא היה מוכר לי מתפקידי הקודמים. קיבלתי חדר עם עוד שני מדריכים בבית הספר לשלב ההכשרה החיילית של פרחי הטייס זאת בטרם יפרשו ללימודי ואימוני הטייס.

עוד בערב הראשון עת נפגשנו הם הודיעו לי שעל דעתם בלבד הם מחר תופסים טיסה לרפידים בשביל להציל את עם ישראל. הם פשוט לא היו מוכנים לקבל שאת המלחמה הם עושים בבסיס.

כמובן הם הציעו לי להצטרף. הייתה זו הצעה לא רציונאלית לערוק מהבסיס בשביל להיות גיבורים, בלי אישור בלי תוכנית ובלי ציוד ונשק.

אך היינו צעירים לא חכמים מספיק אך מתלהבים מהרעיון שגם אנחנו נתרום ונהייה בצד הנכון של ההיסטוריה.

הלכתי לישון בתקווה שחבריי יתעשתו עד הבוקר. בחמש בבוקר נכנס אחד מהם עמוס בציוד עם 3 נשקים מסוג עוזי, קסדות תחמושת. הם היו מ"כים ולכן הייתה להם גישה לתחמושת ולציוד.

"אתה בא או אתה ממשיך לישון?"

רגע האמת הגיע, הייתי צריך להחליט.

לקחתי את הנשק ואת הציוד ועליתי איתם על ג'יפ שירות שלהם שלקח אותנו לעשות היסטוריה הישר למסלול, שם מטוס הובלה חימם מנועים.

צוות המטוס לא הופתע. היו רבים שטסו לרפידים בכוונה טהורה להצטרף ליחדותיהם לתפוס את המלחמה לתת הכל.

ניצלנו את אי הסדר ששלט בכל מקום, הצלחנו להיכנס למטוס אך כאשר עמדו לסגור את הדלת האחורית ברגע האחרון הופיע רס"ר מהודר. הוא לא אחר מאשר מיודענו שיקל, בא לוודא שהכל יוצא לך דרך בצורה מסודרת.

ומי עושה קולות של שטיח אם לא שלושה ממדריכיו וזאת ביום חידוש הלימודים בבית הספר. שני המ"כים וכמובן גם אותי, זה שכבר קלט במסדרון בין העכברושים.

"כן מה אתם עושים פה?"

"אנחנו הולכים לעזור המצב קשה ומיד כשהכל יסתדר נחזור לבסיס", מלמלנו בחשש גדול.

"טוב אז יש לנו חומר לצל"ש.

רק שהעניינים במלחמה צריכים להתנהל בקור רוח ובחוכמה ,עופו לי מהעיניים ותחזרו כל אחד לעיסוקו.

איך אתם מצפים שאני אסביר שנעלמו לי 3 חיילים למפקדים ולהוריכם שעה שאף אחד לא יודע איפה אתם. הפעלתם בכלל איזה שיקול דעת?"

שתיקה ארוכה.

כל הצוות והנוסעים האחרים שהיו במטוס התחיל לצחוק ואנחנו יצאנו בבושת פנים החזרנו את הנשק והציוד.

אליי הוא צעק "חשבתי שאתה יותר אחראי כי אתה בא מהמטה, בכל אופן תגיע כפי שביקשתי ממך לשכת מפקד הבית ספר היום ב-10. ותתגלח לפני זה"