אני שייך לדור החיילים והקצינים שהתגייסו בין המלחמות – ששת הימים ויום הכיפורים – (1973-1967).

בראשונה היינו תלמידים בבית הספר, ובשנייה בשר תותחים של מחדל, אטימות שכל, שחצנות ויהירות שנכפתה על ידי 'הגיבורים' של הראשונה.

לשר ההיסטוריה כלי משחק משלו, הוא מתעתע בנו, פעם מנצחים ופעם מפסידים, פעם למעלה ופעם למטה.

אבל הלקח העיקרי שעלינו ללמוד מההיסטוריה הוא לא להתבשם מסיפורי העבר.

חישבו על העתיד, ההווה אמור לשרת את העתיד ולא לתחזק סיפורים, חלקם אמיתיים רובם עטופים בתוספת הדמיון החופשי שהתווסף עם הזמן, דמיונו של המספר או ההיסטוריון.