אבי גיל כהן ז"ל נפטר לפני כמה חודשים. את סיפור המלחמה שלו היה גאה לספר בכל הזדמנות. אנסה לשחזר את הסיפור...

הייתי בבסיס שארם א-שייח', שייך לחיל החימוש כמכונאי דבורים. כאשר הייתה תקלה באוניה היתה ספינת דבור מגיעה לחוף והיינו מתקנים ומשפצים אותה.

כבר מראש השנה שלא שיחררו אותי מהבסיס הורגשה המתיחות וכבר התחילו להכשיר את הספינות. היינו במייצרי טיראן וסנפיר. במטרה למנוע מהמצרים לסגור את המייצרים ולמנוע מהאוניות להכנס לאילת.

ביום כיפור קיבלנו הודעה שהמצרים מתקרבים לתעלה, בשעה 14:00 בצהריים הייתה הפתעה מוחלטת, והתחילו טילים על שארם ממצרים. לקראת סוף המלחמה בשארם, היחידה שלנו של חיל הים לכדו אוניית שלל מצרית ולקחו אותה מהכיוון של מצרים לכיוון של הבסיס. אני הייתי בה.

לפתע פתאום המפקד של הספינה הבחין במשהו חשוד שיש בה, הוא התקשר למפקדה שלו ובקש שישלחו ספינות חילוץ. הוא הורה לכולנו לקפוץ מהספינה, קפצנו והתרחנו ממנה. אני מהקפיצה נחבלתי בפנים.

לאחר כ-10 דקות, הספינה התפוצצה לנו ממש מול העיניים. היה פיצוץ אדיר.. הספינה הייתה ממולכדת. זה היה מחזה מפחיד והרגשנו שחיינו נצלו. לאחר כמה ימים המלחמה נגמרה.

זהו זכרון חזק שנצרב בזכרון של אבא שלי, והוא היה מספר את סיפור המלחמה שלו שוב ושוב.