עליתי לארץ ב-75, שנתיים אחרי המלחמה ובסוף השירות הסדיר שובצתי לגדוד מילואים של בוגרי המלחמה.

למרות קשרי הידידות שנרקמו והסקרנות שלי , אף פעם לא שיתפו אותי בחוויות המלחמה. לילה אחד, באמצע אימון, סביב ארגז תחמושת בוער , התגנבתי לשיחה ביניהם.

הסמ״פ סיפר שבפרוץ המלחמה הוא היה בקורס ושיבצו אותו בטנק עם אנשים שלא הכיר. אחרי כמה שעות הטנק נפגע וכולם מתו חוץ ממנו.

הוא חוייב לבקר אצל המשפחות השכולות, התבייש לספר שבקושי הכיר את האנשים , והתחיל לספר סיפורים על חוויות וזכרונות כדי לרצות את ההורים.

משנה לשנה ביום הזכרון המצב הלך והחמיר , ההורים כל פעם רצו עוד פרטים על הבנים שנפלו והוא נאלך להמציא סיפורים.

הגיע למצב של שבר כלי , כבר לא יכול היה לעמוד בזה יותר.

כעבור שנה הוא לא הגיע למילואים, סיפרו לי שהוא ירד מהארץ.