שירתי בחטיבה 14, פלחי"ק 379, במפח"ט כטכנאי קשר במעבדה – תיקון מכשירי קשר והחזרתם לכשירות, החל מיוני 1971.

בזמן פרוץ המלחמה – 14:00, הייתי בכוננות במפח"ט, שהיתה אז בטסה, ונבחרתי לעלות על נגמ"ש מח"ט שיצא בעקבות הטנק שלו לשטח.

לקחתי את ארגז הכלים שלי עם חלקי חילוף מסוגים שונים לתיקון מכשירי הקשר, והעמסתי אותו על הנגמ"ש יחד עם תיק דרך לחייל והציוד האישי שלי.

לכל אורך המלחמה, היינו צמודים לטנק, בקרבות ובהפוגות, כאשר אני מפעם לפעם מפרק ומתקן מכשירי קשר ומחזיר אותם לעבודה בשטח.

זכור לי מקרה אחד, כשהיינו על גדות התעלה (לפני הקרב על החווה הסינית), כשאני מפרק את מכשיר הקשר התקול (VRC) של טנק, עובד על מכסה המנוע שלו ומחליף את שני הכבלים (הקואקסים) הפנימיים שלו שנמחצו, ומסביבי קליעים של נשק קל שפוגעים בטנק.

בגמר התיקון, אני דוחף את המכשיר המתוקן חזרה לתוך המתקן שלו בטנק, כאשר חיילי הטנק דוחקים בי לסיים ולבדוק אם הכל בסדר...

את מחיאות הכפיים שקיבלתי מהחיילים שם – לא אשכח.

לאחר קרב על החווה הסינית, אנחנו מתקדמים (עדיין רודפים אחרי הטנק של המח"ט), אני פוגש חבר ילדות, שהולך עם שארית הפלוגה שלו, מכניס אותו לנגמ"ש ונותן לו מכל טוב שהיה שם – החל מתחתונים וגופיות להחלפה, ועד חמישיות...

לצערי אין לי תמונות מהמלחמה הזו, אלא מה שנשאר בזיכרון. ולשמחתי הרבה – אף לא אחד מהפלוגה נפצע או נהרג.