"באחת החבילות שקיבלתי, מצאתי ספר תהילים מילדה בת 12 מכפר חב"ד"

השעה 14:30, אני על מדים ממתין לצו 8. שריונר בן 32 ,לידי שני ילדיי ואשתי שבהריון.

צלצול בדלת עשוי לשנות את גורל כולנו.

החייל מוסר לי את הצו ואומר משפט שאני ואשתי זוכרים עד היום: "אין לך מה לדאוג, הוא יחזור הביתה בשלום".

חצי האי סיני מוכר לנו מששת הימים, אך כעת הוא נראה כשדה קרב ממלחמת העולם השנייה.

טנקים שרופים, גופות חיילים שלנו.

על יד טנק שלנו, שרוף, עומד סגן צעיר, קרוע בגדים ובוכה. כל הצוות שלו נהרג בטנק והוא היחיד ששרד כי עמד חשוף בצריח. אנו מחבקים ובוכים יחד איתו.

חסרי אונים מול מציאות קשה.

ממשיכים לנוע לעבר התעלה. הצנחנים כבר בגדה השניה מספר ימים ובמבצע מלא גבורה. בזכות האלוף טל ז"ל אשר תיכנן את הגשר הצף יכולנו לעבור עם הטנקים, ובכך להעביר את הקרבות לתוך מצרים.

בהמשך נולד המשפט: "חיילים מהמזרח התיכון, לובשים דובונים אמריקאים, מעשנים סיגריות אירופה ונלחמים באפריקה".

לאחר חתימת ההסכם להפסקת אש, הגדוד שלנו נסוג לעבר מעבר המיטלה ונשארנו במילואים במשך כמה חודשים.

בתקופה הזאת קיבלנו חבילות מהעורף. באחת החבילות שקיבלתי, מצאתי ספר תהילים מילדה בת 12 מכפר חב"ד. את הספר היא קיבלה כמתנה ממורתה לבת המצווה ובחרה לתת אותו לי.

גם כאדם חילוני זה ריגש אותי, הוא ליווה אותי בכל מילואים שיצאתי אליהם והספר מלווה אותי עד היום.

לפני כעשר שנים החלטתי שאני חייב למצוא את אותה ילדה, ששלחה לי את הספר.

פניתי לכפר חב"ד, מנהלת בית ספר הנוכחית איתרה את אותה ילדה ואירגנה מפגש מרגש יחד איתה ועם כל הבנות בבית הספר.

אותה ילדה כבר סבתא לשבט גדול, וגם אני כבר סבא לשמונה נכדים. אנו ממשיכים לשמור על קשר טלפוני ומאחלים אחד לשניה חג שמח ושבת שלום.