זה היה ביום רביעי, 3.10.1973. המדריכים בבה״ד 20, ואני בתוכם, קיבלנו הוראה לא לצאת הביתה.

שמי אסף יצחק, התגייסתי ב 4.5.1970 .מכאן ואילך הנני מפריך את הטענה שהופתענו. זה שקר. המטכ״ל ידע בתחילת אוקטובר שיש תכונה רבתי בגבולות ישראל.

כדי לחזק את אמונתי שזה היה שקר, ועדת אגרנט מצאה את דדו אשם. וזה נכון, הרמטכ״ל הוריד פקודה לא לצאת הביתה ומעבר לכל לא עשה דבר עד יום שבת בשעה 14:00. ולכן, בצער רב למרות חיבתי לדדו, הנני מצדיק את וועדת אגרנט.

ביום שישי, 5.10.1973, הייתי אמור לקבל דרגת סמל. יחד איתי היו אמורים לקבל דרגה עוד מאות חיילים ביום שישי. הענקת הדרגות בוטלה. לאחר המלחמה כל מי שהשתתף בלחימה עלה בדרגה מיוחדת. והחיילים שהיו אמורים לקבל דרגה ביום שישי, למעשה לא קיבלו דרגה מיוחדת.

נחזור לכוננות ולימי הלחימה: ביום שבת, 6.10.1973, נפתחה המלחמה ואנשי מילואים באו לבה״ד 20 ולקחו את טנקי ההדרכה שהיו תקינים לחלוטין, זיוודו אותם והיטילו אותם למלחמה. כולל טנקי השרמן הוותיקים, עם 5 אנשי צוות בכל טנק.

ביום ראשון, 7.10.1973, הגיעו אוטובוסים והסיעו את כל המדריכים, ואני בתוכם, עם ארגזי כלים היישר לחזית ברמת הגולן. המכונאים הוסעו לסיני וטכנאי וחשמלאי צריח לרמת הגולן, חלוקה זו הוכיחה את עצמה.

זכרונותיי: כחימושניקים, החלפנו קנים שסיימו את מיכסת היירי שלהם, תיקנו בעיות צריחי טנקי צנטוריון והחזרנו אותם למלחמה. בינתיים, הגיעו מאות מילואימניקים ביום הרביעי למלחמה ואני זוכר שהם המתינו 3 ימים עד לשיבוצם, כי היו יותר חיילים מכלי מלחמה.

וכדי להעביר את הזמן, המדריכים ואני בתוכם ריעננו את הידע של החיילים בהפעלת תת מקלע עוזי ומקלעים. ביום החמישי למלחמה כל החיילים שובצו, ואני וחברי המדריכים שובצנו לאבטח סוללות תותחים 175 מ"מ.

בהמשך, שובצנו לאבטח צוותי טנקים בחאן ערנבה ברמת הגולן עם רובה צ׳כי שיש בו 5 כדורים - היום זה נחשב בדיחה. בשבוע השלישי ללחימה התחלנו להשתעמם, כי המלחמה נגמרה והצבאות התבצרו כל אחד בנקודת הסיום שלו.

המתנו עוד שבוע בחוסר מעש, עד שהגיעה הפקודה לחזור לבה״ד 20. בשבוע הזה, היגיע רב סרן חלפון ואמר לנו "מעכשיו אני המפקד שלכם," (שלשה שבועות היינו ללא מפקד!!!, אנחנו המדריכים מצאנו את התעסוקה של עצמנו).

המפקד חלפון קרא לי ולעוד שני חיילים לחפש טנקים ולגרור אותם לסדנת נפח. השעה היתה 22:00 ונסענו לאורכה ולרוחבה של רמת הגולן כדי לחפש טנקים תקינים שננטשו או שהיו ללא צוות חיים . רס"ן חלפון היה על ההגה של פולקסווגן דאבל קבינה מגוייסת ונכנס היישר למחנה חיילים.

החלונות היו פתוחים, כך שיכולתי לשמוע את החיילים מדברים ערבית, שפת אם שלי. מיד הזהרתי את רס"ן חלפון, והוא אכן ראה שאלה לא כוחותינו . הוא הסתובב במיידית וככה ניצלנו מנפילה בשבי.