כאילו קרה רק אתמול. את שעות אחר הצהריים של יום חמישי בשבוע, ה-4/10/1973 על הר אביטל שבפאתי העיר קונייטרה, לא אשכח לעולם.

החל מהשעה 16:50 החל מבול רציף של מידעים מאוד חריגים (כ-20 במספר משך פחות משעתיים) .

היו אלה מידעים התרעתיים - ללא ספק הם היו "מידעי זהב", שהבנתם המלאה והנכונה
הובילה מיידית למסקנה החד משמעית והמתבקשת, שמלחמה בפתח ובקרוב מאוד.

העברנו את שטף המידעים ללא דיחוי, הן טלפונית והן בפרפרזה בכתב לכל מורשי העניין ועל פי הנהלים.
אלו התקבלו בחוסר אמון בולט ובהתעלמות מצד גורמי ההערכה וההחלטה, אשר בחטיבת המחקר של
אמ''ן.

ואפילו ראש אמ''ן, באמצעות הרל''ש שלו, ששוחח איתי טלפונית סביב השעה 21:00
במטרה להבהיר שאנו טועים ומטעים וכן ממציאים דברים, גורמים לפאניקה ואיננו צמודים לקונספציה שרווחה – סבירות נמוכה למלחמה (!!!) .

הייתי חלק מצוות משימתי יחודי שכונה ה''גרצ'קואים''. משך כ-7 שעות (עם הפסקות) נוהלו
עימנו בירורים ו'זכינו' לנזיפות (...) ואף נדרשנו שהמידעים המוקלטים יוטסו עוד
בלילה למרכז הארץ לצורך בדיקת ‘שפיות’ הבנתינו.

הכרנו והבנו את רוב גורמי הצבא הסובייטי על גיסותיו השונות על בוריים, ואשר שהו בסוריה מתום מלחמת ששת הימים. וכמובן שהצבענו על מכלול הסימנים המעידים, שללא ספק, מדובר בעניין מאוד רציני, דחוף ביותר, בזמן אמת וחריג, המתוכנן כנגד ישראל מצד סוריה ותומכיה המעורבים בטווח הזמן המיידי.

גורמי הצבא הסובייטיי, בשומעם את ההוראות, היו מאוד מבולבלים נרגשים ולקח להם זמן להבין שמדובר על פינוי בהול של משפחותיהם מסוריה (תמונת ראי ואירועים דומים היו גם
במצרים) בהטסה ובהפלגה. היה עליהם לתאם את העזיבה של משפחות היועצים הסובייטיים בהתאם ללוח זמנים מאד צפוף.

עם חוסר אמון זה, המשכנו, ללא הפסק, לספק יומם וליל ותחת הפצצות והפגזות ללא הפוגה מידעים סיגינטיים, ובזמן במשך המלחמה ואחריה וכן עמדנו במשימות שלנו בהתאם לנסיונינו, המיומנויות שלנו ולנהלים.

זה כולל ליווי צמוד של מטוסי הרכבת האווירית עם אמל''ח רב, שסופק לסוריה, רכבת ימית על בסיס ספינות מלחמה

לרבות כאלה שהוסוו לאוניות צי סוחר, ואירועים מבצעיים נוספים בזמן המלחמה ולאחריה. היינו מוכרים למתי מעט גופים סובבים כמתמחים בסריגה.

מאז הקמתנו בשנת 1968 בראשותו של אל’’מ טוביה פיינמן ז’’ל, עסקנו במגוון נושאים מבצעיים והתרעתיים מול מעצמה עולמית ויכולנו לה. בהכרתינו את הווי חיי היועצים במדים על דרגותיהם ואותות הגבורה וההצטיינות הרבות מטעם ברית המועצות , המנטליות והמסורות שלהם - אנחנו לא רק הבנו את שפת הדיבור שלהם, אלא גם את היותם נציגי העם הסובייטי על חולשותיהם וחוזקיהם.

ברוב המקרים הם שמרו על ביטחון מידע, היו די שקופים לנו כקלפי יד גלויים
בהתנהלותם, כאשר מענה הולם מצד צה’’ל לאורך השנים ובטרם פגעו בישראל, הם
ההוכחה המוחצת לכך.

אזכיר את חברי ל’’נשק’’ בתקופה ההיא - ה’’סורגים’’ שבהר אביטל: רומן פונק ז''ל, בוריס וינר ז’’ל, ארוניס אריה, יהודה יודקין, גדי תבל (וילקומירסקי) ז‘’ל, עובדיה גרוסמן - כל אלו היו שותפים להרתעה
הסיגינטית שניתנה 45 שעות לפני פרוץ המלחמה ולא נעשה עימה דבר – חבל (זו
מילה עדינה עד מאוד). בזכות מפקד הבסיס, סרן שפי צור, אשר הפגין מנהיגות, פיקוד
וניהול הבסיס מעבר למצופה , ניצלו כל חיילי הבסיס.

משוכנע אני, שלו הדברים היו מתנהלים שונה ולאור ההתרעה שלנו היו נערכים כראוי וכן הייתה
מכת מנע - פני ההיסטוריה והמדינה היו שונים בתכלית.

אירועי המלחמה העקובה מדם הזו השאירו אותי במדים משך 23 שנה, בהן יישמתי את התובנות
והלקחים של המלחמה בתחומי התרעה, מודיעין סיגינטי וטכנולוגית מחשוב. אציין
רק שבני הבכור ממשיך במסורת המשפחתית ומשרת מזה 23 שנה (!). לאחרונה הוא
קודם לתפקיד קצונה בכיר (עם דרגה בצידו) בתחומי תמיכה ישירה במבצעים, תכנון מערכתי
רב-שנתי, ניהול בכיר וטכנולוגיה.