בתום מלחמת יום הכיפורים החלה מלחמת התשה ברמת הגולן.

יחידתי פלוגה ב. גדוד 12 חטיבת גולני שהינו בתוך המובלעת הסורית, התמקמנו בתל מסחרה. בכול תקופת השהות בתל חטפנו הפגזות מארטילרייה סורית.

נחתו עלינו פגזי מרגמות 240 מ"מ, כשכל פגז היה פוער בור של 2 מטר כשהבונקר ששהינו בו, גובה האדמה שמעל הבונקר מטר.

בשעות החשיכה טרקטור מוסיף אדמה על גג הבונקר. עד שביום מזעזע היה קרב ארטילרי בין צה"ל לבין צבא סוריה, ותל מסחרה חטף הפגזות במשך כל שעות היום עם הפוגות קצרות. ופתאום חטפנו מטחי הפגזות במשך שעתיים, ואחרי זה הפוגה ממושכת.

בזמן ההפוגה סמל אהרון אצלן יחד עם החייל ניסים אברהם יצאו מהבונקר על מנת לבדוק את מצב החיילים בעמדות.

אני הייתי אמור לצאת איתם, כאשר אהרון אצלן וניסים אברהם יצאו מפתח הבונקר נשמע פיצוץ בודד, ולא חזק במיוחד. מהפיצוץ נפגעו אהרון אצלן וניסים אברהם.

אהרון אצלן נהרג במקום וניסים אברהם נקטעו רגליו.

הצלחתי לשמוע את קולו של ניסים מלמל אמא, אמא, אמא למשך 30 שניות, עד שמת מפצעיו.

מותם נקבע לאחר כשעתיים בשעות חשיכה. לפי דעתי הם נהרגו במקום.

כך ניצלו חיי, כשהמוות היה במרחק של שתי שניות.

אני מציין שהשהות בתל החוויה הייתה הכי קשה ומזעזעת מכול תקופת המלחמה למרות שהיו הרבה יותר קרבות שמהם לא פחדתי, אבל השהות בתל הייתה קשה יותר שמלווה אותי עד ליום זה, חמישים שנה.