ביום הראשון למלחמה .06.10, חברתי זמירה באה אלי לדבריה פרצה מלחמה החלטנו שאנחנו מצטרפות לגיוס לעזור (לא גויסנו), נסענו ליפו, עלינו על אוטובוס שלקח את המגויסים לאחד הבסיסים בדרום (רפיח).

בבסיס נתנו לנו מדים.

עזרנו לחמש את הנגמשים בכול הציוד הנדרש כגון: פגזים, אוכל ועוד. עזרנו כמה ימים רצופים.

לאחר כמה ימים החלטנו לעזור בחזית, תפסנו כמה טרמפים בדרך לסיני, האחרון היה ג'יפ הנהג, קצין.

הגענו לבית חולים שדה, בקושי הספקנו לרדת מהג'יפ והחלה מתקפת מטוסים מצרים על המחנה, הקצין צעק האקדח שלי בג'יפ עניתי אל תדאג אביא לך ורציתי לג'יפ להביא את האקדח.

נכנסו למחפורות שהיו במחנה והפיצוצים נשמעו חזקים ומה שמעניין לא פחדנו.

מכלית דלק נפגעה (ממה שאני זוכרת). נכנסתי למרפאה לעזור , נשאלתי אם אני אחות או רופאה ולצערי עניתי שלא וענו שאני לא יכולה לעזור להם. זמירה ואני החלטנו שאין לנו מה לעשות במחנה והחלטנו לחזור לבסיס ששם אנחנו יותר מועילות.

תפסו טרמפ עד לצומת לא רחוקה מהמחנה, שם פגשנו חייל ששמר ולדבריו לא היה לו אוכל ושתיה.

עברו משאיות לכיוון התעלה ופתאום אני שומעת צעקה רמה "נגבה" , ראיתי את איתמר שהיה עבורי כמו אח, צעקתי בחזרה שיעצור אבל הבחור טס וזה היה הרגע האחרון שראיתי את איתמר בחיים.

החייל צחק ואמר אם חבר שלך לא עוצר לך למה את חושבת שמישהו יעצור בשבילי.

חזרנו בטרמפים לרפיח להמשך עזרה בחימוש הנגמשים. בהמשך קיבלתי עוזי.

בתאריך 14.10, החלטתי שאני נוסעת לסיני לראות את חברי מוטי הובר שלא אמרתי לו שלום . תפסתי כמה טרמפים והטרמפ האחרון הייתה משאית שהובילה את גשר הגלילים.

הגענו לכביש טסה ומצידי הכביש היו טנקים. פתאום ראיתי את מוטי צעקתי לנהג שיעצור, רצתי וצעקתי למוטי שהיה בהלם לראות אותי שם.

באותו הזמן אומנים הופיעו בפני חיילי המילואים של חטיבה 600. לפתע החלה מתקפה של מטוסים מצרים, מוטי נלחץ ואמר מה אני עושה איתך עכשיו, הסתתרנו מאחורי הרכבים שהיו בשטח.

החלטתי להישאר באזור ולהמשיך לעזור כמה שיכולתי ואמרתי למוטי שאני אהיה באוגדה בביר גפגפה וקבענו שיבוא לבקר אותי. בביר גפגפה עזרתי בדואר כמה ימים עד שמישהו בדק וראה שאני לא מגויסת ולא שייכת לאף אחד, ביקשו שאעזוב, לא הסכמתי.

גם בגלל שהיו צריכים עזרה מאוד גדולה בדואר וגם מוטי היה אמור להגיע לבקר אותי.

הפצרותיי לא עזרו הביאו בין 4-5 מ.צ ובכוח שמו אותי במטוס בחזרה הביתה, ע"מ שלא אברח שמו אותי בתא הטייס וביקשו מהטייס שישגיח עלי.

במטוס החזירו את האומנים שהופיעו בפני החיילים.

זה היה יום לפני צליחת התעלה.

הטייס הסיע אותי עד צומת חולון. חזרתי לסיני והגעתי עד פאיד.