שבת. ה-6 באוקטובר 1973, יום כיפור. התכוננו בגדוד 74 פלוגה ז' ליום קרב מול הסורים.

סמוך לשעה 14:00, התחילה הפגזה סורית עם מטוסים. הטנק דהר בין הפגזים מחושניה תחת פיקודו של אוברלנדר אל הרמפה שמצפון למוצב 111.

ברגע מסוים עלינו על הרמפה. זה היה מראה עוצר נשימה. ראיתי מאות משאיות סוריות פורקות חיילים ליד הגבול. הכי מדאיג היו הכמויות האדירות של טנקים, כלי רכב משוריינים, שנוסעים מערבה לכיוונינו. לא דמיינתי שזאת תחילתה של מלחמה מתישה, קשה ואכזרית.

לקראת השעה 16:00 קיבל מ"פ ז' אורי עקביה פקודה מסמג"ד 53, לנוע לשטח הדרומי של מוצב 111, ולבלום חדירה סורית.

עקביה צירף אליו את הטנק של אוברלנדר מ"מ 1, וצבי מזרחי 1ב. אחרי שאזלו פגזים בצריח, היה צורך לבצע "מלא מחדש".

צעקתי בקשר למ"מ, שייתן פקודה לסגת על מנת להתחמש. אלא שבלהט הקרב המ"מ לא שמע אותי, ואז הזדעזע הטנק. זה היה הדף מאוד עוצמתי, תחושה שהטנק מתרומם באוויר, גל חום אדיר ועשן כבד ומחניק חדר לתא הנהג והקשה עליי לנשום.

קראתי לצוות ולא ענו, פתחתי מדפים ויצאתי החוצה משתעל וחנוק, מהצריח בקע עשן צבעוני.

חששתי שהטנק יתפוצץ. תחת ירי סורי, רצתי לטנק מ"פ ודיווחתי "נפגענו", המ"פ אמר "חזור לטנק לחלץ אותו לאחור".

נכנסתי לטנק, בדקתי מערכות, המנוע לא הגיב. יצאתי, עליתי לצריח, ניסיתי לשרבב את ראשי פנימה והבחנתי בדמויות ללא רוח חיים.

ניגשתי למ"פ ודיווחתי, הוא הורה לי לעלות למוצב. רצתי תחת מטח ירי, המחשבות רצו בראש: האם כל מה שקורה אכן מציאותי? אני חולם או שאני בסרט, מתי ישיג אותי כדור סורי?

בבוקר הפינוי מהמוצב, החיילים התכנסו בשער. שם היה נגמ"ש ועליו ההרוגים והפצועים, החיילים שתפקדו עלו על טנק. המט"ק צעק לפתע – מי כאן נהג טנק? אני מיד עליתי לתא הנהג.

התחלתי בנסיעה עם מדפים פתוחים וראש בחוץ, נסענו בדהירה בין טנקים סורים עד מחנה נפח.

בנפח ירדתי מהטנק עם הרגשת בדידות נוראית, התחלתי לשחזר את מה שעבר עליי, על האבדות והקושי שלא הצלחנו לבלום את הסורים.

אכזבה, זעם וכעס. החלטתי לעשות הכל בכדי להשיג טנק ולחזור לקרבות.

מנפח נסעתי לפילון. טיפלו לי בפצעים ושובצתי לכוח שריון במחנה נפתלי, משם עם טנק חזרתי לקרב בקוניטרה. נלחמתי בקרבות עמק הבכא, כחלק מחטיבה 7.

בסיום הקרבות חזרו להתארגן. הצוות הצטרף לפלוגת טייגר שפרץ למובלעת הסורית. בסיום הקרב המט"ק בישר לי שהמ"פ לא רוצה בפלוגה שלו חייל מחטיבה 188.

חזרתי לגדוד לפלוגה ז' המשתקמת.

בהמשך חזרתי עם פלוגה ז' למובלעת הסורית לכפר חרפא עד לנסיגה.

בקרבות אלו נפלו 17 מלוחמי פלוגה ז' - יהיה זכרם ברוך!