"רק כשראיתי את אמי ואחותי מתייפחות התחלתי להבין הוא לעולם לא יחזור..."

את המלחמה עברתי בקיבוץ גבת בו גדלתי. כבר מהיום הראשון השכיבו אותנו בלילה במקלט לישון.

בבניין הכיתה יצרו "האפלה" ונאלצנו להתרגל לאזעקות.

כשבוע אחרי תחילת המלחמה, המורה הוציאה אותי מהכיתה. היא הובילה אותי, לאט, לדירה של הוריי, ובדרך סיפר לי בעדינות שאבא נפל במלחמה.

הייתי רק בתחילת כיתה ב'. לא הבנתי ולא הפנמתי.

כעסתי עליה שאמרה על אבא דברים לא יפים, והבטחתי לעצמי לספר לו כשיחזור.

רק כשראיתי את אמי ואחותי מתייפחות התחלתי להבין הוא לעולם לא יחזור...

אבל אני תמיד זוכרת אותו.