אני מיכה שביט (שטרנבך), הגעתי לגדוד 79 שישב בטסה ביוני 72 לאחר קורס חובשים, יחד עם חברי אמיר סלע.

לאחר התגברות על ההלם הראשוני של סביבה זרה לחלוטין, מרחק גדול מהבית והרבה חול, הסתגלתי למציאות החדשה ואף נהניתי ממנה. תקופה של קו – עורף – קו – עורף.

אימונים, יציאות ארוכות לשטח, שקם רפידים הענק והמלא בכל טוב, סרטים בבח"א בעורף ושמירות רבות, סיורים, מעוזים ותעוזים בקו.

במרפאה התגבשה היררכיה צבאית ברורה של ותיקים וצעירים, וכך העביר כל אחד את זמנו בשנים הנעימות 1972-73, עד לשחרור המיוחל.

כמובן שב-6 לאוקטובר הכל השתנה.

כיומיים לפני כן, כינס המג"ד מוני ניצני ז"ל את כל הגדוד בחדר האוכל ברפידים (היינו אמורים לרדת לקו ב 9 לאוקטובר) והסביר לנו על התרגיל הצבאי הגדול שמתכננים המצרים.

בשבת בשעה 14:00 ישבנו כהרגלנו על הספסל מחוץ למרפאה, והבטנו כלא מאמינים על היעפים של מטוסי המיג המצריים ופטריות העשן העולות מכיוון בסיס חיל האוויר.

מיד עלינו על הרכבים ונענו מערבה לכוון התעלה. התמקמנו ליד טסה, הקמנו תאג"ד ובאותו ערב כבר קלטנו פצועים וביניהם הסמג"ד יעבץ ז"ל .

המשך המלחמה עבר עלינו ב"מעין שגרה".

רוב הזמן שהינו על ציר "עכביש" העמוס וטיפלנו בפצועים, אך לא היה לנו קשר ישיר עם הגדוד וסופחנו למפח"ט 460.

ב-16 או ב- 17 לאוקטובר הודיע לנו הרופא ד"ר דב פלדברג שלמחרת אנחנו צולחים והוא יחד עם החוג"ד אורי בר והחובשים אורי אדיר, אמיר סלע ואמיר שבח, שביקש אף הוא להצטרף, עברו לצד המצרי ואני עם ה"צעירים" בן ציון קהלני, ישראל אלבוים וזאב נוימן הצטרפנו אליהם למחרת יחד עם כל מפקדת החטיבה.

בלילה הם חטפו הפגזה כבדה.

אורי בר ואמיר סלע נפצעו קל יחסית אבל אמיר שבח, הרמת-גני העליז והחייכן, ספג רסיס בראשו ופונה מחוסר הכרה לרפידים ומשם לתל השומר. הוא מעולם לא התעורר מהפגיעה הקטלנית וכאשר הייתי בא לבקרו בבית לוינשטיין הייתי נזכר בתקופה שבילינו יחד עד היום ההוא.

אמיר נפטר ב 1978 – יהי זכרו ברוך.

אנו המשכנו להתקדם עם המפח"ט עד לעיר סואץ שם הסתיימה המלחמה. מיד חזרנו לרפידים, ולאחר מכן לביר תמדה, שם הכשירה החטיבה מט"קים וקציני שיריון חדשים.

עברתי את המלחמה ללא פגע. אני חושב שהעובדה שהייתי צעיר בן 20 חסר דאגות סייעה לי לצאת ממנה גם בריא נפשית.

בשנים האחרונות חידשתי את הקשר עם חברי, בן מחזורי, אמיר סלע ואנו נפגשים מדי פעם ומעלים זיכרונות נעימים יותר ופחות מן התקופה ההיא ותמיד מזכירים גם את ידידנו אמיר שבח ז"ל.

מיכה שביט 7.6.23