בליל ה-15 באוקטובר הייתי משובץ בחטיבת מילואים 600, גדוד 407, פלוגה ב' של גדעון גלעדי, בצוות של מט"קים 2א. אני דב בורודצקי – תותחן, יגאל גרינברגר – טען, שוקי קימחי – נהג, ודוד שנהב - מט"ק.

הגענו עד לצמת לכסיקון-טרטור ולפתע משהו פגע בנו מאחור.

מאז הלילה הנורא ההוא הייתי משוכנע שהטנק שלנו הושבת מפגיעת טיל במנוע מאחור.

לפני כמה שנים הועמדתי על טעותי, שבעצם הטנק שמאחורינו (כנראה 2ב) התנגש בנו והשבית את המנוע. נחלצנו מהטנק. הלכתי לכייון הצומת בתקווה לזהות מישהו מכוחותינו. לפתע אני שומע מישהו צועק את שמי.

אני מפנה את מבטי לכיוון הקריאה, ואני מזהה את גדעון גלעדי המ"פ מצריח הטנק. גדעון הורה לי להחליף את הנהג שלו.

כמט"ק בסדיר ידעתי למלא כל תפקיד בטנק. נכנסתי לתא הנהג, סגרתי את המדף, התחברתי לקשר ובתוך הרעש והמהומה של רשתות הקשר הפלוגתית הגדודית והחטיבתית (בשלב זה גדעון תיפקד כממלא מקום מג”ד שנפגע קודם לכן), שמעתי את גדעון צועק בקשר "נהג התקדם".

התחלתי לנוע לכיוון הצומת, אבל דרך הפריסקופ ראיתי אנשים מנפנפים ידיים כאילו לסמן לנו לא להתקדם, עצרתי וצעקתי בחזרה לגדעון את מה שאני רואה, אבל גדעון היה עסוק ברשת החטיבתית עם המח"ט.

לא בטוח אם הוא שמע אותי אבל הוא צעק שנית "נהג התקדם" אז לחצתי את הדוושה ועלינו על מוקש נ"ט. הטנק פרס זחל אבל הצוות לא נפגע.

גדעון ושלמה רוגוז'ינסקי הסמ"פ, קפצו מהטנק ועלו על טנק אחר.

חילצתי את עצמי מתא הנהג, ועוד הספקתי לראות את גדעון עובר את הצמת הטנק - חוטף טיל ומתפוצץ.

באופן אירוני, מוקש הנ"ט הציל את חי, אבל לא את חייהם של גדעון ושלמה.

פלוגה ב' חדלה להתקיים. נהייתה הפוגה זמנית בירי והשתררה מין דממה שלפני הסערה.

לפתע הדממה נשברה, והחלה הפגזה כבדה על הצומת. טיפסתי חזרה אל תוך הטנק המושבת, סגרתי את המדפים והתכרבלתי מתחת לתותח. ההפגזה הייתה כבדה ויכולתי לשמוע את הריקושטים מגרדים את הצריח.

הרגשתי חוסר שליטה על גורלי.

אז הדבר היחידי שיכולתי לעשות כדי להיחלץ מן התופת, היה להירדם.

לא יודע כמה זמן ישנתי, אולי 20 דקות, אבל כשהתעוררתי הכל היה שקט.

יצאתי מן הטנק וראיתי אנשים אחרים יוצאים מטנקים אחרים. השחר החל לעלות, ובתוך הערפל המהול בפיח טנקים שרופים התחלתי לצעוד לכוון התאג"ד.

בתאג"ד שוב מראות זועה, שורות של פצועים, רובם טנקיסטים שרופים, רבים סדירים עם פני ילדים.

נראה היה שאנחנו לכודים בתוך בועה. לפתע ארבע זלדות יורדות מכיוון טסה.

זיהיתי את אריק שרון בזלדה המובילה. אריק הראה לנו ניתב פתוח, העלנו פצועים על טנק פגוע/כשיר לתנועה ועלינו לטסה.

לאחר ימים הצטרפתי לפלוגה ג' של גבי ורדי בגדה המערבית של התעלה.