22.10.1973, יום שהתחיל בצורה טובה ומבטיחה והסתיים בצורה איומה.

עם בוקר הגדוד התחיל בנסיעה לכיוון סואץ ותוך כדי נסיעה, אנחנו מבחינים בשיירות כלי רכב מצריים נעים במנוסה לכיוון מצרים. הגדוד נערך והתחילה השמדה של הכוחות המצרים שאף לא ניסה לירות.

גם חיל האויר מגיע ומשתתף בהשמדה.

יומיים קודם לכן, טנק המג"ד נפגע והוא עלה על הטנק שלנו כך שהייתי נהג המג"ד ושמעתי את כל הפקודות שנתן ושניתנו על ידי המח"ט.

תוך כדי נסיעה, אנחנו שומעים שבשעה חמש תיכנס לתוקף הפסקת אש, והלב קופץ משמחה, סוף סוף נוכל לצאת מהטנק לאכול ולישון כמו שצריך.

בשל כך, מקבל הגדוד משימה לנוע כמה שיותר מהר לכיוון תעלת המים המתוקים ולהערך בצומת סואץ קהיר.

החושך יורד, הנסיעה נעשתה קשה יותר, ותוך כדי יורים לכל הצדדים. קובי רבינוביץ, מ"פ ו', חוטף כדור ונהרג במקום. תוגה ועצב יורדת על הגדוד.

סוף סוף מוצאים מקום לחנות בו ומתמקמים בעמדות. המקום היה גרוע ביותר. מצד אחד חסמו תעלות מי, מצד שני חורשה עבותה ומצד שלישי ביצות. בקיצור, מלכודת מושלמת.

ואמנם כך היה, המצרים החלו לטווח אותנו ממרחק קצר ועד מהרה החלו טנקים להיפגע.

הטנק שלפני חטף 4 בזוקות והחל לבעור. שני טנקים אחרים חוטפים ונוטשים אותם. גם תורנו לחטוף מגיע. בזוקה חודרת למנוע ומשתקת אותו.

ניסיתי לנסוע קדימה אחורה או לצד, אבל לא זז.

המג"ד נותן הוראה לנטוש ואנחנו נוטשים ועולים על טנק שנסע אחרינו.

בתוך הצריח היינו 8 חיילים בצפיפות איומה, מפוחדים ומתפללים. הטען שעמד למעלה בצריח וירה כל הזמן נפל פתאום פנימה, מסתבר שחטף כדור ביד. הוצאתי את התחבושת האישית, וחבשתי אותו.

מישהו אחר תפס את מקומו.

תפסתי את העוזי בכח ונשבעתי שאני או לחיים או למוות, אבל לא שבוי.

איך שהוא מצליחים לעבור ולאחר נסיעה מייגעת שנמשכה בעינינו כנצח, חונים במקום בטוח.

מסתבר שאיבדנו בלילה 3 חיילים 8 פצועים, 9 טנקים ו- 2 זלדות.

ירדנו מהטנקים בהרגשת עלבון צורב ובקושי מנסים להסתיר את הדמעות.

גם הקור מכה בנו כי נשארנו ללא ציוד.

עם אור ראשון קמנו, ולתדהמתנו אנו רואים שאנו בתוך מתחם ענקי מלא כוכים ומחפורות שבהם עדיין נמצאים מאות חיילים מצרים.

למזלנו המצרים היו מפוחדים יותר מאיתנו ולא ניסו לעשות דבר, הם יצאו בידיים מורמות ונכנעו.

הלילה שעבר נקרא בגדוד "ליל הבזוקות".

עם בוקר נכנס הגדוד לעיר סואץ, אבל אנחנו חסרי הטנקים לא נכנסנו. היינו במשאית וקראנו לעצמנו "פליטים".