הזיכרון שלי מתחיל בטסה שבסיני, שם הייתי בשירות סדיר.

חודש לפני המלחמה, היחידה אירגנה טיול לשארם א-שייח'. הטיול היה אמור להיות בשני מחזורים: מחזור ראשון יצא באותו חודש, והמחזור השני היה אמור לצאת אחרי יום כיפור.

ביחידה עשו הגרלה בין החיילים, ואני יצאתי במחזור הראשון. התארגנתי לטיול ולקחתי איתי ציוד צילום.

בשבוע של המלחמה הוכרזה כוננות ג', ולמחרת בוטלה. ביום רביעי שוב הוכרזה כוננות ג', וביום חמישי הודיעו לנו (ואני מצטט): "חבר'ה קחו את עצמכם בידיים".

ביום שבת בשעה שש אחרי הצוהריים פורצת מלחמה. כול החיילים היו בהלם.

ביום חמישי קיבלנו פקודה לנוע לציר עכביש. כל הציר היה פקוק עם כוחות שיריון, תותחנים, הנדסה, כוחות סיוע וכוחות נ"מ. ביום שבת בשעה חמישה לשתיים צללו מטוסים מצריים מסוג מיג 21 על השיירות שהיו בציר עכביש ולמעשה זה היה אות הפתיחה של מלחמת יום הכיפורים.

הקולות שבקעו ממכשירי הקשר היו קשים מאוד לשמיעה ובמיוחד, מהמוצבים בתעלת סואץ. גם המראות שהיו בציר עכביש לאחר ההפצצה היו קשים למראה. חיילים שנפגעו, צעקות וחיילים שקופצים מהכלים ורצים לכל עבר במדבר. כמו סצנה שלקוחה מתוך סרט.

שתי תמונות קשות שעדיין חקוקות בזיכרוני היו בזמן צליחת התעלה. גופות רבים שהיו בצידי הדרך וגופות שהיו דבוקות בגדרי תיל וקונצרטינות, וכלי שריון שהיו שרופים ופזורים על שטח נרחב.

בזמן המלחמה היה לי חלום שבו נדרתי נדר: במידה ואני יוצא חי מהמלחמה ואי פעם ייחתם הסכם שלום בין המדינות, אני אצא לאותן מדינות ואתעד את אותם אזורים שהייתי בהם בזמן המלחמה ובזמן שלום ואני אעשה תערוכה.

לשמחתי חלומי התגשם. בתאריך 21.9.1980 יצאתי למצריים, ובתאריך 1.12.1994 יצאתי לירדן וצילמתי בזמן שלום. וחלק מהתמונות בירדן שילבתי בתערוכה בגלל שירות של מספר שנים במילואים בגזרה הירדנית.

התערוכה הוצגה בבתי ספר תיכונים בקרית גת, במועצה האזורית חוף אשקלון ובמוזיאון אשדוד. לפי חוות הדעת שקיבלתי ממוזאון אשדוד "נושא התערוכה היה מרתק ומושך להתבוננות. קהל הצופים אהב את התערוכה והיא נקלטה בעין הצופה והשאירה את חותמה".